 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: פרנסיסקה גאבילן, תומאס דוראן, לואיס מאשין, גבריאלה אגילרה, רוברטו פריאס |
הופעה ראשונה: 2011
ארץ מקור: ברזיל
משך הופעה: 110 דקות
|
|
|
|
המועמד ששלחה צ'ילה לתחרות האוסקר השנה הוא הסרט היפה הזה על חייה של ויולטה פארה, ילידת 1917, שגדלה בעוני מרוד והפכה ליוצרת צ'יליאנית חשובה ביותר שהחיתה את מסורת השירה העממית בצ'ילה.
ב-1962, כשכבר הייתה ידועה למדיי, נתנה ראיון לטלוויזיה הארגנטינאית, ולמרות המראיין היהיר, נתנה תשובות ישירות וכנות.
הראיון הזה הוא הבסיס ממנו יוצא הסרט אל אפיזודות שונות בחייה המאוד סוערים. היא הייתה אישה לא קלה, עם אהבות קשות ויחסים מורכבים עם כל סביבתה אך למרות זאת, ואולי בגלל, השירים שלה מלאי כוח, וקולה היפהפה עזר להם להדהד למרחוק.
השיר הידוע ביותר שלה, Gracias a La Vida, נכתב זמן קצר לפני מותה בהתאבדות (בגיל חמישים), והסרט מנסה, בזהירות רבה, לשרטט את דרכה לשם, ומצליח לא מעט בגלל הופעה מהפנטת של השחקנית הראשית, פרנצ'יסקה גווילאן.
ספרדית, צרפתית תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|