|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| I, OLGA HEPNAROVA |
אני, אולגה הפנארובה |
|
|
|
|
|
| |
| בימוי: תומש ויינרב, פטר קאזדה |
| שחקניות: מיכאלינה אולשאנסקה, מרטין פכלאט, קלרה מליסקובה, מריקה סופוסקה |
|
|
|
|
אולגה הפנארובה היתה אשה צעירה ובודדה. היא גדלה במשפחה חמורת סבר שלא תמכה בה, נהלה רומנים עם נשים אבל לא יצרה קשר של ממש, נדדה מעבודה לעבודה עד שהחלה לנהוג במשאית. אולגה התעמתה שוב ושוב עם המוסכמות, עם התקופה, עם עצמה, עד שהבדידות והפראנויה דחפו אותה אל מקום שאין ממנו חזרה.
"אני, אולגה הפנארובה" הוא סיפורה של האשה האחרונה שהוצאה להורג בצ'כוסלובקיה בשנת 1975, כאשר היתה רק בת 22. הסרט המסוגנן והמאופק מצולם בשחור-לבן ונשען על הופעה רבת עוצמה של השחקנית הפולניה העולה מיכאלינה אולשאנסקה.
תרגום לעברית, אנגלית
ביקורות
בראש ובראשונה צריך לציין את עבודתה המופנמת והמאופקת של השחקנית הפולנייה הצעירה מיכאלינה אולשאנסקה. בפנים כמעט חתומות ובמבע כמעט אילם היא מעבירה קשת עשירה של רגשות, המהפנטים את המתבונן גם אם לא מצליחים לרדת לסוף דעתה ולפענח את הלך רוחה. הבימוי המינימליסטי, ההימנעות ממלודרמטיות יתר והצילום האפקטיבי בשחור-לבן, שלעיתים מעביר את סערות הנפש הפנימיות של הגיבורה, ולפעמים נותר כמו אובייקטיבי, מתבונן מהצד, יוצר את האפקט הנכון לסרט שיש בו כתב אשמה חריף נגד חברה שלא מקבלת חריגים. קיימת גם סמליות ברורה במעשיה של אולגה: ריאקציה לדיכוי הסובייטי האלים והגס את ניסיונו של מנהיג צ'כיה ב-1968, אלכסנדר דובצ'ק, להשיג זכויות אזרח בסיסיות וחירות מחשבה ומעשה לבני עמו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|