|
|
|
 |
קולנוע אמריקאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: ג'וד לאו , מריסה טומיי , סוזן סרנדון |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2004
משך הופעה: 103 דקות.
|
|
|
|
"שימו לב כיצד המטבח הנוצץ של "אבי הכלה" והנשים הבורקות ב"אלפי" משמשים למעשה כמושא של תשוקה צרכנית. באחד היה זה מטבח ויקינגי, וכאן מדובר בזיון חד פעמי עם שדיים זקורים ומותנים צרים" מנוהלה דראגיס, המבקרת של ה''ניו יורק טיימס'', מסבירה את השינוי שחל בעבודתו של צ''ארלס שייר, מי שיחד עם אשתו, ננסי מאיירס, כתב את האוטופיה הבורגנית "אבי הכלה". לאחר גירושיהם, היא פרחה ליצירות פוסט-פוסט-פמינסטיות כמו "מה נשים רוצות" ו"באהבה אין חוקים", ועתה מתברר כי גם שייר טרוד במאבק המינים. מהיצירה המקורית, זו של לואיס גילברט בכיכובו של מייקל קיין, הוא נוטל את המבנה העלילתי: נהג מונית שרמנטי משכיב כל נערה שנקרית על דרכו. שייר קילף את המסרים החברתיים של המקור והותיר אותנו עם המתחים הבין-מיניים של תחילת המילניום. המטרו-סקסואליות (כך במקור) הנודפת של ג''וד לאו, מסייעים ליצירה להיות פחות מאצ''ואיסטית ועדיין רלוונטית. היא אינה מסרסת את חריפותה: אחרי הכל, התוקפנות הגברית אולי החליפה מסכה אך כוונתה נותרה אחת: לזיין ולזרוק.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|