|
|
|
קולנוע אמריקאי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: ג'ונתן ברמן , אלן דויטש, טאמאס בויטור בימוי: ג'ונתן ברמן |
הופעה ראשונה: ארה"ב, 2005
משך הופעה: 78 דקות
|
|
|
|
ב-68´ הגיעה התסיסה החברתית באמריקה לשיאים חדשים והמילה "חופש" על כל משמעויותיה נשמעה מפי אנשים צעירים שהעלו על נס הקמת חברה אלטרנטיבית המושתתת על ערכי השוויון. קליפורניה היתה אחד המוקדים החשובים של ילדי "דור הפרחים" וצפונית לסן פרנסיסקו התבססו לא מעט גרעינים אוטופיים. ´הדב השחור´ היתה אחת הקומונות היותר נידחות אבל גם אחד המפלטים הפופולריים ביותר. "אדמה חופשית לאנשים חופשיים" - זה היה המוטו של המייסדים. ה-FBI החשדני שלח הנה סוכנים ועל הספונסרים הגדולים של המקום נמנו להקות ´הדלתות´ ו´המאנקיס´ ) וגם הבמאי האיטלקי מיקלאנג´לו אנטוניוני. (אבל עידן האהבה החופשית והמין הקבוצתי הגיע לסיומו. היו משפחות גרעיניות שרצו לחנך את ילדיהן במוסדות מסודרים וחלק אחר מהחברים החליט להסדיר את הלימודים האקדמאים ולפתח קריירה אישית. כך, בשנות ה-70´, החלה עזיבה. באיזשהו שלב ניסתה כת נוודים בשם "שיווה לִילה" להשתלט על המקום אבל בסופו של דבר גורשו אנשיה מ´הדב השחור´. רק ב-87´ נחתמה אמנה שהסדירה את השותפות בין החברים. ´הדב השחור´ היא קומונה פעילה גם היום.
חברי ´הדב השחור´ (ובהם גם השחקן פיטר קויוטי) וצאצאיהם (והילדים הם נדבך מרכזי במבנה הסרט) מדברים בפתיחות על חוויותיהם. בין לבין כורך ג´ונתן ברמן את הנראטיב הקולנועי עם סרטי חובבים ותמונות סטילס שצולמו בקומונה ע"י חבריה. ´קומונה´ הוא מסמך תקופתי ואנושי מרתק גם אם כוחם של חלק מהדברים נשען על נוסטלגיה (של הקומונרים והצופים כאחד).
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|