 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: הומבר בלסן , אליאס חורי, יוסרי נסראללה, מוחמד סוויד , סמיר בחסן
בימוי: יוסרי נסראללה |
| משתתפים: רים טורקי , אורווה ניראביה , נדירה עומרן , היאם עבאס , באסל חיאט , מוחטאסב עארף |
הופעה ראשונה: מצרים/צרפת 2004
משך הופעה: 278 דקות
|
|
|
|
יונס, גיבור המהפכה הפלסטינית, שרוע מחוסר הכרה על מיטה בבי"ח במחנה שאתילא. דר'' חליל סועד אותו ומתעקש להשיב אליו את ההכרה באמצעות סיפורו שלו, של נהילה אהובתו ושל שאר חולמי השיבה האחרים – מי שהיו תושבי הגליל עד 48'' והיום הם פליטים בלבנון. וכך נע לו הסיפור הפלסטיני בין 43'', לנכבה, להתמסדות המאבק אחרי 67'', למלחמת לבנון ב-82'', להווה (שבמקרה זה הוא חתימת ההסכם הראשון בין ישראלים לפלסטינים ב-94''). בשולי כריכת התרגום העברי של רומן המפתח מאת אליאס ח''רי (הוצאת אנדלוס, 2002), כתב אנטון שמאס כי "''באב אל שאמס'' הוא מפת האוצר של פלסטין. הזיכרון שהוגלה אל מחוץ למפה מכתיב עכשיו את הסיפור על הקלף המחוק, והסיפור מצייר מחדש את מפת המולדת האבודה... זהו רומן המפר את קשר השתיקה שמסביב לנכבה – שתיקתם של אלה שהתביישו במשך חמישה עשורים לספר את סיפור ההשפלה של האובדן, ושתיקתם של אלה שלא היו מוכנים לשמוע את הסיפור המבעבע בתת-הכרתם ולא כל שכן לדבר עליו. ''באב אל שאמס'' הוא הוכחה לכך שהספרות יכולה לנחם את שני הצדדים". יוּסְרִי נסראללה הוא מבכירי הבמאים של מצרים ולזכותו נזקפים ''גניבות קיץ'', ''מרסידס'' ו''העיר''. פרק מס'' 4 בפילמוגרפיה שלו הופך את הרומן הקלאסי – המסופר בנוסח המסורתי של ''אלף לילה ולילה'' עם הרבה פלאשבקים ועלילות משנה – לאפוס קולנועי רחב יריעה, מעמיק, פיוטי, סוחף, שופע בסמלים ומטאפורות ליריות.
ערבית צרפתית ואנגלית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. אלבאב אלכאדם
 | |  | | הדלת הבאה לשמש תהיה מהמזרח התיכון השקיע את כספו תמורת זונות שונות ומשונות ברחבי הגלקסיה הערבית שלא טורחת באומנים שאין על התחת שלהם "בריזה ספרא".
סרט שבא להגיד את האמת ואת כל האמת שמתחבא מאחורי כותרים אם זה מכותרת של עיתון או ספר
זה מבורך עוד צעד מתוחקם לקבלת הכסף הנכשף והיחידי לעשייה קולנועית, שבאים אחרי זה ואומרים יצירה לאומית..
מה עשות המצב לא פשוט ונדע למצוץ כל בריזה.. עד שלאלוהי האומות הערביות יתחשבו בכראות שבבני האדם שקוראים להם אומנים
אסיים באמרה של "אבו סלמא"
אשאר חרא כמו שהייתי כל החיים שלי והאמנות שלי תשרוד..
ויום אחד כשימצאו את הגופה שלי באחת ממכולות הזבל יכירו..
הוסף תגובה | |  | |  |
| קאיד אבו לטייף , (30/11/2005) |
|
|
|
|