|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
 |
|
|
|
| |
|
אופוריה (מחווה לדיטר פאיכטנר) |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ארז פילץ, תמרה פילץ-הנטר , נילי המאירי , ארז פילץ , דיטר פאיכטנר
בימוי: ארז פילץ, תמרה פילץ-הנטר |
הופעה ראשונה: ישראל, 2005
משך הופעה: 60 דקות
|
|
|
|
"הסינמטוגרף הוא סוג של כתיבה בתמונות נעות ובצלילים" (רובר ברסון). ´אופוריה´ נוצר בחדר העריכה משילוב בין קטעים מוסיקליים של המוזיקאי דיטר פאיכטנר לבין תצלומי וידאו וסטילס של ארז פילץ. זוהי חוויה של תחושות והתבוננות שנוצרת ממערכות היחסים בין תמונה למוסיקה ללא הזדהות רגשית עם גיבור כלשהו. יחסי אדם, טבע, תנועה, פעולה, אנשים בעבודתם, ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים, אקולוגיה ויצר ההרס הם חלק מהנושאים שהסרט מתאר. פס הקול חושף חלק מן ההקלטות של דיטר פאיכטנר (1999-1943), מלחין אוסטרי מחלוצי האימפרוביזציה על סינטיסייזר אנלוגי, אשר פורסמו ב-1989 בשם EUPHORISMEN כ-pre-release לעבודת חייו המקיפה 16 שעות הקלטות סולו ישירות (ללא מיקס ואפקטים). יצירתו שימשה כהשראה ומעין תסריט לאורך כל הסרט.
הסרט בנוי מאפיזודות נפרדות המצולמות במקומות ובתקופות שונות כאשר האינטגרציה בין החומרים יוצרת עולם אחד. מקמרג ועד מומבאי, מלטרון למדבר סיני ועד קהיר - דמויות מהחיים ללא תפאורה וללא שחקנים מקצועיים. איך זה מצטלם? ההנחה היא שהצילום והווידאו יוצרים מטבעם צורה, תנועה וקצב חדשים. הם לא באמת מציגים את המציאות ומצד שני הם אמצעי שמאפשר ללמוד, לחקור ולהתבונן בעולם. לכן גם השימוש באמצעים דיגיטליים אחרים כגון: צילום נגטיב, צילום אינפרה אדום, סטילס ופוטושופ הממשיכים את אותו הקו של שימוש במציאות ליצירת עולם מוקרן.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|