|
|
|
 |
קולנוע ארגנטינאי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: נעמי פוהרר, מרסלו שאפסס , דניאל ורונסה, אינס דה אוליברה סזאר , חרארדו סילבטיסי
בימוי: אינס דה אוליברה סזאר |
| משתתפים: רוקסנה ברקו , גיירמו ארנגו , אגוסטין איגנאסיו אלקובה , מריאנה סאנצ´ז |
הופעה ראשונה: ארגנטינה, 2005
משך הופעה: 80 דקות
|
|
|
|
שבת. תשע בבוקר. חואן ורֶנֶה אשתו חווים כמה רגעים אינטימיים. בארוחת הבוקר עם בנם הקטן הם מסכמים כי בעוד שרנה תוציא את אמהּ לכמה שעות מהקליניקה שבה היא שוהה, חואן ייקח את סָנְטִי לבילוי על החוף. בניחותא משוחחת האשה עם אמה ומדבריה לא לגמרי ברור אם היא מאושרת עם אישהּ. באשר לו ולבנם, ברור כי השניים קשורים בעבותות של אהבה ויודעים איך למצות את הרגעים הקסומים שהחיים מספקים. על החוף הם צועדים, משוחחים, משחקים, פוגשים דייגים והאב שוכב לו בדממה לנוח. הדממה היא כרטיס בכיוון אחד - רגע פרידה שבמוקדם או במאוחר כולנו נאלצים לחוותו...
´בחלוף השעות´ הוא סרט מדוייק, מתוזמן היטב, שמצליח להפעיל אצל כולנו שפע של רגשות מבלי להשתמש במניפולציות זולות. באמצעות סיגנון רגוע ומופנם, שוטים ארוכים ומדוייקים, בלי לנסות ולהעצים שום דבר במלאכותיות, אנו נעים בין סיפורים מקבילים ומגיעים קרוב מאד לנפשות המאכלסות פסיכוגרמה משפחתית מלאנכולית ומחמיצת לב. כמו בני דורה, במאי ה"נוּאֵבוֹ סִינֶה ארחנטינו", גם אינס דה אוליברה סזאר מקפידה על ריאליזם ויחד עם זאת, בלי שום בושה, עם כל צילומי החוף הכובשים והמרהיבים, היא לא מהססת להקנות לדרמה מאפיינים בימתיים, הקשורים בין היתר לסיגנון המשחק ולאופנים שבהם מופעלת המצלמה. מלאכת הצילום של חרארדו סילבטיסי היא בלא מתום ויכולתה של הרביעייה בתפקידים הראשיים, תורמת לא מעט לחוויה הרוחנית של הצופים ולתגובותיהם האמוציונליות.
ספרדית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|