 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע אמריקאי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ארה"ב, 2004
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
רובין, סופרת בשנות השלושים לחייה, סובלת מאגורפוביה. יותר מאשר להישאר תקועה בדירתה הניו יורקית, היא תקועה בתוך תודעתה, המשלטטת בין זיכרונות, אימג´ים טלוויזיונים ומריבות השכנים. המיקס הזה מקשה עליה עד מאד להשלים את כתיבת הרומן שעליו היא עמלה.
ג´ניפר טוד ריבס היא אחד השמות החמים בתחום הקולנוע הניסיוני. בגיל 34 נזקפות לזכותה 13 יצירות קצרות שהוצגו, בין השאר, במוזיאונים ובפסטיבלי קולנוע. עוצמת סירטה הארוך הראשון נובעת מן היכולת לאפיין באמצעים קולנועיים את המציאות הפנימית והחיצונית של הדמות הראשית. לכאורה, היא יוצרת אבחנות ויזואליות ברורות. ההווה מצולם בשחור-לבן דיגיטלי ואילו התודעה, המורכבת משברי זיכרונות, נרקמת מחומרים שונים: קטעי ארכיון לצד סצינות מבויימות שצולמו ב-16 מ"מ קונטרסטי במיוחד. למעשה, הפנים והחוץ זולגים זה לתוך זה וטווים את המרקם הסוער של היצירה. זו אינה רק תוצאת אישיותה של הגיבורה, הסובלת מהפרעה נפשית. טוד ריבס מנסה לרמוז כי המחלה איננה בהכרח אישית אלא חברתית. את האמנזיה שכפתה רובין על עצמה בעקבות ניסיון התאבדות בגיל צעיר היא נוטה לייחס לחברה האמריקאית הששה אלי קרב .
אנגלית, ללא כתוביות
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|