 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אריק ברנשטיין - עלמה הפקות , יעל כץ בן שלום , פרנק להמן , עמי טיר
בימוי: יעל כץ בן שלום |
הופעה ראשונה: ישראל, 2005
משך הופעה: 59 דקות
|
|
|
|
העד האחרון מדבר. מי ששהה במחיצתו של היטלר, כטלפונאי וכשומר ראש צמוד, מספר ליהודיה, מישראל, על שנות חייו האחרונות של היטלר, על שעותיו האחרונות. מי שצילם והצטלם, למזכרת, עורך תמונות על השולחן, למאות, מחטט, שולף את זאת, ועוד את זאת, הנה כאן הוא עם היטלר, וכאן הוא עומד על המשמר בעוד היטלר ישן, והנה אווה בראון, ומשפחת גבלס. והוא זוכר, לפרטי פרטים, פכים קטנים, מחיי היומיום. כמה אנושיים יכולים פרטים קטנים להיות כשהם חלק מהווית היומיום. והוא מדבר, ומדבר, מבלי הנד עפעף - טלפונאי ש´לא שמע´, שומר ראש צמוד ש´לא ידע´.
איך נבנה אצלו הזיכרון? שישים שנה עמדו לרשותו כדי לבנות לו את הזיכרון, וכדי למחות לו מן הזיכרון.
ולו חלילה המלחמה הייתה מסתיימת אחרת מכפי שהסתיימה, מה היו מזכירות לו אותן תמונות עצמן, ששמר למזכרת? מה הוא היה מספר אז?
ועוזרת הבית המסורה שלו, הדאגנית, שבדייקנות גרמנית מקפידה להסיר כל פירור אבק מכל פינה, מכל חפץ, מה היא אומרת? על מה ביססה היא את הזיכרון שלה?
וחברו הצייר - שתעד את הבונקר בברלין ברישומיו, לפני השמדתו, ומאז הוא מצייר אותו בשמן, רק אותו, שוב ושוב, מתוך כפייתיות מדהימה, בעוד אשר הוא ניזון מסיפוריו של מי שהיה שם ממש, בגופו - מה הוא אומר?
ומה חושבת בתו של העד האחרון על אביה?
גרמנית ואנגלית, כתוביות באנגלית
הופק בתמיכת ערוץ 8 - נגה תקשורת ופרוייקט קולנוע
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|