|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: הומבר בלסן , בריז´יט רואן, אריק בנאר , ז´אן-פרנסואה גוייה, פיליפ גאיאן , כריסטוף פולאק
בימוי: בריז´יט רואן |
| משתתפים: קרול בוקה , גיוליה דוסליה , פרדינן שסניי |
הופעה ראשונה: צרפת/בריטניה, 2005
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
שנטל היא פרקליטה משובחת הגורמת לשופטים לחרחר מול מחול טיעוניה. היא לא מצליחה להוציא יחס דומה משני מתבגריה, אולי בגלל שהיא בקושי רואה אותם. חלק נכבד מזמנה מוקדש לטיפול בתיקים של עובדים זרים שנלכדו ע"י משטרת ההגירה בלי אשרה. כמובן שלא נשאר לה זמן לגברים, למרות היחס היותר מידידותי שגרושהּ מעניק לה (שלא לדבר על קליינט אובססיבי במיוחד). כאשר שנטל מחליטה לשפץ את דירתה, רק קצת, הכל מסתבך. כמי שתומכת בזכויות העובדים הזרים, הצוות המגיע לביתה מורכב מארכיטקט קולומביאני שזו עבודתו המעשית הראשונה. על צוות העובדים שלו, כולם זרים, נמנים בעלי מקצוע מעולים אבל לא מתחום הבניין וההנדסה. בשיטת הניסוי וטעייה הם לומדים את רזי המקצוע החדש והאבק והעשן שהם מפריחים עתידים להוציא את הפרקליטה מדעתה. כאשר הכל בא על מקומו בשלום, מתדפקת המשטרה על דלתה...
איך אפשר לעשות קומדיה פוליטית בלי לוותר על האג´נדה או על ההומור? בריז´יט רואן יודעת לקחת את הצדקנות המערבית במידה נאותה של הומור עצמי. יש כאן בימוי תוסס, קצב מסחרר, שילוב של הומור פיזי עם דיאלוגים מושחזים ובונוס בצורת חיוכה הכובש של קרול בוקה. סצינת הסיום היא הברקה בפני עצמה. האיכויות הנ"ל, בצירוף היכולת להזדהות עם הטראומה הממתינה לכל מי שנתקל בשיפוצניקים באשר הם, הופכות את ´חנוכת בית´ לקומדיה שהמחוייבות החברתית שלה איננה פוגמת במתיקותה.
צרפתית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|