|
|
|
 |
קולנוע צרפתי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: סרז´ לאלו , סטן נוימן , נד בורג´ס
בימוי: סטן נוימן |
הופעה ראשונה: צרפת, 2004
משך הופעה: 80 דקות
|
|
|
|
החל מעליית הנאצים לשלטון ב-1933 ועד להתמוטטות הרייך השלישי ב-1945 תיעד ויקטור קלמפרר ביומנו החשאי את חייו כיהודי בגרמניה הנאצית. "אולי אינני צריך להגר. אחרי ככלות הכל הריני גרמני ואני מחכה שהגרמנים יחזרו, אבל איפה הם מסתתרים?" הוא שואל רטורית מעט אחרי שהגבלות חוקי הגזע הופכות לבלתי נסבלות. תחילה נשללת מהיהודים הזכות לנהוג, אח"כ הוא ואשתו מסולקים מביתם (ובעל הבית החדש הופך את הסלון למכולת), גנים ציבוריים ורחובות שלמים נאסרים לכניסה לבעלי טלאי צהוב וכך הלאה במורד התת-אנושיות הנאצית. במידה וישרוד, קלמפרר מתכנן לנצל את היומן כבסיס למחקר אודות השפה החדשה שבה כולם משתמשים לפתע - הגסטאפו, האנשים ברחוב, עובדי הציבור, אפילו היהודים עצמם. מבחינתו, כתיבת היומן היא אמצעי במאבק נגד שקריותה של הלשון הנאצית, מסלול ההתנגדות השקטה שלו.
סטן נוימן לוקח את היומן ובונה סביבו יצירה סופר-מתוחכמת הבנויה משכבות שכבות של חומרים אודיו-ויזואליים. הויז´ואלס נעים בין חומרים ארכיוניים המצולמים בניקיון מטריד: נאומים של גבלס, יומני חדשות של הרייך השלישי, צילומים מבויימים שלו, מפות, דפי יומן וכד´. את הפסקול מלווה מעט מוסיקה ועיקר תשומת הלב מופנה לקריינות מתוך היומן, בקול חם ובלתי אמצעי היוצר באחת קשר רגשי אל הכותב. לעריכה שמור תפקיד משמעותי בהפיכת החומרים הללו לידי יצירה מגובשת אחת שבה מתגלה היומן של קלמפרר כקטלוג מצמרר של הרייך השלישי.
צרפתית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|