|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: ג`ולי גל , עמי דרוזד , רמז קזמוז, דוד ישקונר, קולין רוזן , קטיה שפליאביה, אמיר טל , חביב שחאדה-חנא |
הופעה ראשונה: ישראל, 2006
משך הופעה: 70 דקות
|
|
|
|
"באוקטובר רעדה הארץ..." – כך נפתח דו"ח ועדת אור. הסרט הנושא את אותו שם מנסה להביט באנשים שנותרו אחרי רעידת האדמה הזו. אלו אנשים שועדת החקירה הממלכתית לבירור מותם של 13 פלסטינים-ישראלים באוקטובר 2000 לא יכולה להושיע. אנשים שהרוב היהודי בישראל מתקשה להבין את תחושת הגלות העמוקה בה הם חיים במולדתם. אחד מ-13 ההרוגים הוא אסיל עאסלה, נער בן 17, תלמיד מצטיין ובוגר מחנה הקיץ היהודי-ערבי "זרעים של שלום".
לאסיל היו חלומות אחרים על העתיד; באחד מהמיילים שלו כתב: "אני ישראלי? אז איך זה שהמילה ערבי עדיין שם?". וימים ספורים אחרי מותו המילה ערבי שם יותר מתמיד. מתוך ההבנה הזאת יוצאים הוריו יחד עם יתר הורי ההרוגים למסע חיפוש אחר הצדק. זהו ניסיון נואש להעמיד לדין את השוטרים שירו באש חיה ולהציב את מצוקת הערבים במרכז התודעה של הממסד הישראלי. מסע זה מסופר דרך עיניהן של שתי נשים: ג`מילה עאסלה, אמו של אסיל ואביר באקר, עורכת דין צעירה מעכו. ג`מילה היא מורה, פמיניסטית והראשונה שסיימה לימודי תיכון בכפרה.
מאז ומתמיד יצאה למאבקים חברתיים אבל לא תיארה לעצמה שהמאבק של חייה יהיה שרוי בדם של בנה, שנשפך בגלל שינאה ופחד. אביר, שעובדת בארגון עדאלה, מייצגת את הדור החדש של הערבים אזרחי ישראל בנחישות ותקיפות. יחד הן מתמרנות בין הכעס האיום להיותן חלק מהחברה הישראלית בפועל.
עברית, ערבית ואנגלית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|