|
|
|
 |
סרטים קצרים |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
המרכז האקדמי ויצ"ו מזמין אתכם לפרוייקט סרטי התבוננות של שנה ב' במחלקה לקולנוע:
סרט ביתי
בימוי: יעל פלטי
בדצמבר 2010 התרחשה שרפת ענק ביערות הכרמל, בתים רבים בקיבוץ בית אורן בדומה לישובים נוספים באזור נשרפו כליל. הסרט מלווה את אלה ויותם , זוג צעיר אשר חוזר לאחר השרפה הגדולה לביתם השרוף ומנסה לדלות שאריות מתוך ההריסות, בהמשך כשמגיעה ה"קרווילה" מופנים המאמצים לבניית ביתם החדש. בהמשך כשמגיעה ה"קרווילה" מופנים המאמצים לבניית ביתם החדש,עבודת צוות- בניה עצמאית של רהיטים וציוד, איסוף בגדים מבגדי התרומות, הצטיידות. הבית נבנה מחדש ובמקביל גם הזוגיות אבל האם אפשר להתגבר על הפחד שיום אחד הכל יעלה באש??
תחנות אחרונות
בימוי: גלעד רייכנבאום
למראית עין נראית התחנה המרכזית "אגד בת גלים" בחיפה נטושה כמעט לגמרי, אך בין ההזנחה וההריסות, עדיין מבעבעים רסיסי חיים. מועדון הפנסיונרים המתפורר של אגד הנמצא במתחם עומד להיסגר בימים הקרובים, ולחרוץ את גורל תחנת המזל של ניסים, הקיוסק האחרון בתחנה. אלייה, עולה מחבר העמים בן תשע עשרה, עומד להיות שליטה החדש. עתה, שהמתחם עומד לנפוח את נשמתו, הוא עומד להישאר כאנדרטה למה שמדינת ישראל רצתה להיות: חזקה, ישירה כוחנית ובלתי הפיכה.
אנשי הצומת
בימוי: באסל זהר
צומת יגור הוא אחד הצמתים הגדולים והסואנים בארץ. מדי יום אנו חולפים על פניהם של אנשי הצומת, אך לא באמת רואים אותם. אנשי הצומת המתפרנסים מתנועת המכוניות ואיש אינו עוצר להשהות את המבט עליהם. הבמאי עם מצלמתו הניידת מחליט לעצור ולהתבונן.
הייתי יכול
בימוי: נגה קליין
ויטאלי, סטודנט מצטיין באוניברסיטת חיפה, מגמגם מלידתו. את הקושי שלו מתרגם ויטלי לעשייה חברתית: הקמת קבוצת תיאטרון למגמגמים. הקבוצה, המונה 10 אנשים מגמגמים, נפגשת אחת לשבוע ומפיקה הצגה שכותרתה:"צוחק מי שמגמגם אחרון". חברי הקבוצה משתפים את הקהל בחוויות העבר שלהם-שנים של בידוד חברתי, של תסכול ואיבוד הביטחון העצמי, של מאבק פנימי מתמיד בין הרצון לצעוק לבין הפחד מהצעקה. הסרט מלווה את הקבוצה במהלך החזרות עד להופעת הבכורה, וברגעים שלאחריה: הקשבה הדדית,חיפוש אחר מילים חלופיות, שתיקות ארוכות, חיבוקי תמיכה וחלום משותף לשינוי בחיים ולא רק על הבמה.
עברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|