|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: רישאר דמבו , אלן רוזאנה, פסקל ורוס , לורן פלוטו |
| משתתפים: אנייס ז'אווי , שרה אדלר , קטיה לבקוביץ' , אריה אלמליח , שארל ברלין , אדל צ'ש , ז'רמי סיטבון |
הופעה ראשונה: צרפת, 2005
משך הופעה: 109 דקות
|
|
|
|
נינה, פליטה יהודיה מסלוניקי, מנהלת אחרי השואה בית יתומים לילדים שאיבדו קשר עם הוריהם. בתחילת הסרט אנו מתוודעים להליך הקליטה של אח ואחות המגיעים למקום, אח"כ לאופן העדין שבו היא אוספת ילד מזרועות הוריו המאמצים הגויים. השלווה היחסית נמוגה כאשר מגיעה למוסד קבוצת ילדים ששוחררו ממחנות המוות. הילדים החדשים ממשיכים ללבוש את מדיהם ופועלים כחבורה מגובשת המונהגת ע"י מי שהיה מפקד הצריף במחנה. קשה להם לקבל מרות, קשה להם להאמין למבוגרים, קשה להם למצוא שפה משותפת עם ילדים שלא חוו את זוועות המחנות, קשה לילדים המסורתיים ממזרח אירופה להבין איך אחיהם הצרפתיים מסוגלים להכניס אל פיהם מזון לא כשר...
אחרי שחרור צרפת התקיימו כמה וכמה בתים כמו זה של נינה – מוסדות שטיפלו בילדים ששרדו את הפורענות הנאצית (בארץ לבדה חיים כיום לא פחות מ-800 בני אדם שעברו דרכם). `הבית של נינה` מתמודד בהרואיות עם העניין הרגיש והכאוב וחומק באלגנטיות מן המלכודות הממתינות לכל יצירה הבאה לגעת בנושא הכל כך טעון. בלי התלהמות, בלי רחמנות או התנשאות ובלי סנטימנטליות סחטנית, הולכת ומתרקמת לה יצירה קולנועית מעודנת במיוחד – הימנון לחיים, רוגע ושופע באהבת אדם. הבמאי רישאר דמבו שהקריירה שלו התחלקה בין אופרה לקולנוע (סירטו הראשון `מהלכים מסוכנים` גרף ב-84` את האוסקר הזר), נפטר מהעולם עוד בטרם השלים את המלאכה על סירטו הארוך השלישי והוא בן 56 שנה. יהי זכרו ברוך.
צרפתית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|