 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: שרגא הרפז , שמעון פינקל , עמי וינברג |
הופעה ראשונה: ישראל 1981
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
ערב סיום המלחמה נתקלים שלושה חיילים בכוח מצרי. אחד נהרג, שני נפצע, שלישי חוזר הביתה בשלום. לאב השכול הוא מבטיח כי בנו היה כותב שירים. אח"כ הוא מתיישב להמציא את שירת המת. הוא גם משפץ את עלילת הקרב, טוען שהחלל הציל את חייו. עוד הוא מתגייס לסייע לאב השכול ולפקידת יחידת השיקום להוציא לאור חוברת זכרון. אח"כ זורמות עוד הצעות: חוברות זכרון, פינות הנצחה, טקסים. גיבורנו הופך לבורג חשוב בתעשיית האבל. אפילו לחבר הפצוע, פסל במקצועו, הוא מצליח לארגן עיצוב אנדרטה. אלא שעם כל היצירתיות הזו, גואה גם השנאה העצמית, תחושת האשם, הייאוש. שמונה שנים אחרי מלחמת יום כיפור, מביים יקי יושע את אחד הסרטים הראשונים שעוסקים בישירות ובלי כפפות בתרבות השכול הישראלית. יש כאן מבט מפוכח, כועס וכואב על הקלישאות והריטואלים שבאמצעותן מרככת החברה הישראלית את המיליטריות המופנמת שלה והמחיר הכבד של תהליך זה: הגברים, בוגרי המלחמה, מתנהגים כזומבים שעולמם הרגשי חרב. הנשים, מבחינתם, הן לא יותר משעשוע זול, אמצעי לסיפוק יצרים. ורק מתחושת היאוש והחדלון אין שום מפלט.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. הסרט הזה עשה הרבה בלאגן בזמנו.
 | |  | | הסרט העיט מיד עם יציאתו לאקרנים עורר מהומות ולא בגלל שהשתלח ב-"תעשיית השכול וההנצחה" אלא בגלל שהיה הסרט הראשון שבו העיזו לשלב בין נושא השכול לסצינות מין ,רחמנא ליצלן.
המהומות הללו התבטאו בסירובים להקרין את הסרט ועתירות לבג"ץ נגד הקרנתו וכל זאת תוך סיקור תיקשורתי צמוד.
דלות תקציב ההפקה די ניכרת בסרט וגם העלילה שלאחר סצינת הקרב שבתחילתו המצולמת בשחור-לבן אינה משכנעת במיוחד כי מדובר כאן על דילוג של יותר מדי שנים בין המלחמה ההיא לזמן שבו גיבור הסרט פועל להנצחה כביכול של חברו ההרוג.
גם סצינות המין המדוברות אינן משכנעות בהקשר שלהן לשאר העלילה ונראה לי שהבמאי החליט מראש לעורר מהומות כדי לגרות את הקהל לבוא לצפות בסרט בגלל השילוב השובר-טאבו של סצינות כאלו בסרט העוסק בשכול.
אפילו היום אם תציגו למישהו שמבין את השם יקי יושע ישר יענו לכם שביים את הסרט העיט ונראה שרק בזה זוכרים אותו.
הוסף תגובה | |  | |  |
| מילואימניק ותיק , (23/08/2006) |
|
|
|
|