 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
|
|
|
|
| |
| The Year of my Death |
חיים על קו הקץ |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: רחל נחושתאי , רם לי-טל , ציפי רז
בימוי: דלית קימור |
הופעה ראשונה: ישראל 2005
משך הופעה: 72 דקות
|
|
|
|
מריאן יודעת שנותרה לה שנת חיים אחת בלבד. היא מחליטה להפרד מן החיים בצורה מסודרת, היא פסיכולוגית ואשת מחקר. היא שורפת את תיקי המטופלות שלה, מעבירה חפיפה מקצועית לקולגות, מכינה קלטות עם אנקדוטות לילדים שלה, ומכינה מסיבת פרדה לבעלה. לדעתה של מריאן הכנות שבשיחה החפשית על המוות מונעת מן החולה את הבדידות. מריאן בעד לדבר על הכל.
לעופר, בעלה של שרית, נאמר שלשרית אשתו בת ה-37 יש בין חצי שנה לשנה לחיות. עופר מחליט שלא לספר לשרית על תוחלת החיים שצפויה לה, ולהלחם עד הרגע האחרון. שרית קולטת את האמת, אך היא בוחרת שלא לומר לעופר שהיא יודעת, וזאת כדי לא להעציב אותו. עופר מצלם את שרית בוידאו לאורך כל התקופה ובכך מנציח אותה לילדיה הקטנים. הבחירה של שרית היא לחיות חיי משפחה נורמליים ככל האפשר עד הרגע האחרון, ולהשתדל לדחות את השיחה על המוות רחוק ככל האפשר.
מריאן ושרית עוברות את השנה האחרונה שלהן בביתן, במחיצת האוהבים אותן. באותה שנה מסתבר להן מה באמת חשוב בחיים. דלית קימור וצוות של ערוץ 1 ליוו אותן במשך שנה על קו הקץ.
דלית קימור, בעלת תואר MA בפסיכולוגיה, כותבת ומביימת סרטי תעודה.
עברית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|