|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Mon Pere Est Ingenieur |
אבי הוא מהנדס |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: רובר גידיגיאן , ז'אן-לואי מילסי , רנאטו ברטה , ברנאר סאסיה , ארטו טונבויאצ'י |
| משתתפים: אריאן אסקאריד , ז'אן-פייר דארוסן , ג'ראר מיילן , פסקל רוברטס |
הופעה ראשונה: צרפת 2004
משך הופעה: 109 דקות
|
|
|
|
ב"אבי הוא מהנדס" אנו פוגשים את גידיגיאן במיטבו, במרסיי, עם הלהקה הקבועה שלו, עוסק בתמות הפוליטיות-סוציאליסטיות-הומניסטיות שמאפיינות אותו, בסיפור שמשלב באלגנטיות מסתורין, מלודרמה ודימויים דתיים. את האווירה הנינוחה והאינטימית של "מארי-ג''ו" מחליפה תחושת דחיפות והעיסוק בחוסר סובלנות גזעית מזכיר את "במקום של הלב".
נטשה חולמת שהיא הבתולה מריה, נושאת בבטנה את התינוק ישו, משוטטת ללא מטרה לאורך המזח של מרסיי. מי שמגלם בחלומה את ג''וזף הוא ג''רמי, האיש שאהבה כאשר היתה צעירה, האיש שהיא עדיין אוהבת אבל לא ראתה כבר שנים. ג''רמי הפך לרופא חשוב שנוסע ברחבי העולם, ונטשה גם היא רופאה ועדיין חיה בעיר בה נולדה, ברובע בו גדלה. ג''רמי חוזר הביתה ויושב לצידה של נטשה, אבל היא כלל אינה מודעת אליו. היא כבר לא מודעת לשום דבר. יום אחד, לא מזמן, אביה של נטשה מצא אותה כך, קפואה, אילמת, מנותקת. הרופאים אבחנו "הלם נפשי", ההורים מאכילים אותה והיא אוכלת, מקימים אותה והיא קמה, אבל נטשה לא מגיבה. ג''רמי יושב על יד מיטתה ונזכר כיצד כאשר הם היו בני 14 ומאוהבים נורא הם למדו רוסית. הוא אף פעם לא הצליח לומר "אבי הוא מהנדס" ונטשה צחקה מאוד.
גידיגיאן מתאר ברגישות ובעדינות את חייהם של תושבי רובע אסטאק ואינו שופט את הדעות הקדומות והגזענות. הוא בונה לאיטו את הסיפור לקראת סוף מלא תקווה והופך את הסרט לאמירה על אומץ לב ודבקות בעקרונות.
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|