|
|
|
 |
קולנוע ישראלי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל 1993
משך הופעה: 60 דקות
|
|
|
|
סנג''ין, אתר קראוונים על שפת הים, לא רחוק מעכו פתרון-דיור "זמני", שורות שורות של קראוונים זהים וממוספרים. לנה (27), יפיפיה מסיביר, עובדת היום בבאר ''הפנס'' שבנהריה: "לחיות בקראוון זה חותמת לכל החיים, זה כמו גטו..." "מיס ארגנטינה" (59), פרופסורית להיסטוריה, חולמת על וילה ליד הים ומשרה באוניברסיטה. בינתיים היא רוכבת על תלת-אופן ומתגעגעת הביתה. פאולינה (23) מתקשטת בצהרים במכון יופי בנהריה, חוגגת בערב את מסיבת נישואיה, וחוזרת בלילה הביתה, אל הקראוון. יהודה ילד אתיופי בן 12, מתאמן כל יום בריצה מסביב לאתר בכל שעה, בכל מזג אויר. את אמו לא ראה כבר שנתיים ועכשיו, לראשונה, הוא משוחח עימה בטלפון. ארינה (8) מלנינגרד גדלה כאן כמו נסיכה מוגנת והוריה שומרים עליה בקפידה 24 שעות ביממה. היא בטוחה כי "כל האתיופים לא יהודים, מלוכלכים, ויש להם מחלה קשה". הרושם הראשוני המתקבל מהצצה אל אתר הקראוונים הוא אחידות מסה אנושית ממוספרת. הרושם הזה נשבר בסרט ותחתיו מתגלה עולמם האינטימי של התושבים חלומות, תקוות ואכזבות. "סנג''ין" חושף פן לא מוכר של חיי העולים, אשר מעבר לקשיי המעבר למקום חדש, בולטת הבעיה הקשה מכל בדידותם וניתוקם מהחברה הישראלית. זוכה פרס וולגין לסרט התיעודי המצטיין בפסטיבל ירושלים 93''.
עברית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|