 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
זיכרון למקס, קלייר, אידה וחבריהם |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: אלן קינג , פיטר ווקר |
הופעה ראשונה: קנדה 2005
משך הופעה: 112 דקות
|
|
|
|
בית האבות "בייקרסט", טורונטו. במשך ארבעה חודשים מלווה אלן קינג שמונה פציינטים המטופלים במקום. קינג, דוקומנטריסט קנדי ותיק, מחלוצי ה`סינמה וריטה`, מפליא גם כאן לביים בתוך הגבולות הנזיריים של הז`אנר. כך, ללא קריינות, ללא ראיונות ומבלי להתערב בחיי גיבוריו – כשרק אשת הקשר של המוסד משמשת לעיתים כמתווכת בינו ובין הגברים והנשים – הוא מאפשר לנו להתוודע באינטימיות לבני אנוש שממש כמו האיש המתעד אותם, נמצאים בעמדה של זבוב על הקיר – מתבוננים לאחור במבט מסכם על חייהם.
בהדרגה מתברר כי `זיכרון למקס, קלייר, אידה וחבריהם` איננו משמש רק כאשנב הצצה אל החיים בבית האבות אלא מתפקד כיצירה שבאה לעסוק בזיכרון עצמו, באובדנו, באופן שבו לחיות פירושו לזכור – פנייה מרגשת ללב ולמחשבה המניעה אותנו בין ייאוש לתקווה, יצירה מעוררת הרהורים אודות הזקנה וכיצד ראוי לחיות בה. גיבורי הסרט, אשר פרקים שלמים של חייהם נשרו ממוחם, מתגלים לעיתים כשברי אדם, כיצורים חסרי ישע המאושפזים במוסד טיפולי ללא תמיכתה של משפחה קרובה. כאשר שב הזיכרון ומהבהב בתודעתם, מתגלה בהם חיוניות אנושית נוגעת ללב. ככל שההיכרות עימם מתארכת כך הולך ומעמיק המתח שבין זיכרון לשכחה וגוברת התמיהה נוכח מוגבלותו של המוח האנושי. חרף זאת, בזכות מלאכת צילום רגישה וקצב עריכה מדוד, מצליח קינג לנהוג בכבוד הראוי עם מושאי מעקבו. גם בחולשותיהם הגדולות ביותר אנו עדיין מלאי אהבה וחסד כלפיהם.
אנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|