|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: נורבגיה / שבדיה 2001
משך הופעה: 105 דקות
|
|
|
|
סרט שאפילו יוצריו מתקשים להחליט אם הוא תיעודי או עלילתי. סיפורה של מקהלת גברים נורבגית, ובה כ-40 חברים, רובם רווקים ורובם הגדול עבר מזמן לתוך המחצית השנייה של חייהם. השירים שהם מבצעים שייכים לרפרטואר מכובד בהחלט, פיוטים ושירי מולדת למיניהם, אבל הדרך שבה שרים יחד ("לשיר יחד, זו חדווה", מסביר אחד מהם) ויחסי הידידות שקושרים אותם, הם בעצם עיקרו של הסרט.
לרובם, המקהלה היא בעצם טעם החיים שלהם, הדבר החשוב ביותר בעיניהם, ולגבי רבים, גם המקום בו השתקמו וקמו על רגליהם. בין אם מדובר במנהל המקהלה, רודף שמלות בעבר שמרותק היום לכיסא גלגלים, או לנרקומן לשעבר אשר חזר למוטב, כולם רואים במקהלה את עיקר מעייניהם. כל אחד מהם דואג לאחרים, כולם מהווים מעין משפחה הדוקה קשורה יחד, והסצינה שבה שני החברים המבוגרים במקהלה, אחד בן 87, השני בן 96, עוזרים זה לזה בחזרה, היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך. מול ההופעות של המקהלה המיוחדת הזאת מעמיד הסרט את הטבע הנורבגי ואת איתניו, בעיקר את הים הגועש שמתנפץ אל הסלעים בפיורדים, והופעות המקהלה בחיק הטבע הופכות למעין התמודדות בין הטבע לאדם בערוב ימיו. הסרט זכה להצלחה בלתי-רגילה בנורבגיה ולפרסים בינלאומיים רבים.
קנוט אריק יאנסן - נולד בעיר קטנה בנורבגיה. אחרי שלמד צרפתית, רוסית והיסטוריה, נסע לאנגליה ולמד בבית הספר לקולנוע של לונדון לפני שהצטרף לטלוויזיה הממלכתית הנורבגית בשנת 1976. הוא עשה עד היום סרטים תיעודיים ועלילתיים כאחד, ביניהם "סטלה פולריס" (1993), "הקרה השורפת" (1998), ו"האפלה החולפת" (2000).
פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר – פסטיבל שיקגו 2001
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|