 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
| PERFUME: THE STORY OF A MURDERER |
בושם |
|
|
|
|
|
| |
מאת: פטריק זיסקינד
בימוי: טום טיקוור |
| משתתפים: בן ווישו , דסטין הופמן , אלן ריקמן |
הופעה ראשונה: גרמניה/צרפת/ספרד 2006
משך הופעה: 145 דקות
|
|
|
|
צרפת, המאה ה–18.
ז‘אן בפטיסט גרנוי נולד בשוק הדגים, נזרק לבית היתומים ומוצא עבודה אצל בורסקאי — שלושה אתרים שיציבו אתגר לאפו של כל אדם, בוודאי לז‘אן בפטיסט שלנו, שנולד עם חוטם רגיש במיוחד.
כה עמוקה האובססיה שלו לריחות עד שהוא מחליף את האהבה בתשוקה לריחה של אשה. הכמיהה הולכת ותופסת נפח יותר ויותר מטריד משעה שז‘אן בפטיסט מוכן לעשות הכל, אפילו להפוך לרוצח סדרתי, כדי למצוא את סוד הריח המשכר...
על בסיס רומן מופת מאת פטריק זיסקינד מגיש טום טיקוור (“לולה ראן“) יצירה אפלה המצליחה לתפוס את רוחו של המקור הספרותי. טיקוור, שתמיד ידע כיצד לתרגם שאלות מתחום המטאפיסיקה לשפה אודיו-ויזואלית, עושה גם כאן פלאים באופן שבו הוא מעניק ביטוי קולנועי לאובססיה של גיבורו, למפגש בין נפש מוטרפת לגוף נשי.
הדחיסות הרגשית, היחס האמביוולנטי שמעוררת הדמות הראשית, העוצמה האסתטית של אתרי הצילום — לא מעט בזכות העיצוב ומלאכת הצילום המופתיות — והאור החדש לה זוכה העלילה בזכות קריינות שנונה — כל אלו הופכים את “בושם“ לסרט מתוחכם ואלגנטי שמצליח להסעיר את הלב והמחשבה.
אנגלית, תרגום לעברית
ביקורות
בנייה מדויקת של מרכיבי הסיפור המצמרר: הצד הוויזואלי ושחזורי התקופה חזקים ומרשימים, וכך גם משחקו ונוכחותו של ווישואו הכחוש. הופמן הוותיק מיטיב להשתעשע כעת בתפקידי אופי משניים (ראו גם ב"מעבר לכל דמיון") וגם ריקמן עושה את עבודתו ללא דופי. הבעיה היא שהסרט חסר את העומק והרבדים הנוספים שיש בספר, ונשאר שטוח ופלקטי.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|