 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: קירבי דיק , גיל קופמן , אמי זירינג קופמן , קירסטין ג'והנסו , מתיו קלארק |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2002
משך הופעה: 85 דקות
|
|
|
|
במשך כשבע שנים צילמו קירבי דיק ואיימי זירינג קופמן את הפילוסוף הצרפתי ז''אק דרידה ויצרו פורטרט אינטימי ומפתיע בכנותו על חייו ורעיונותיו של אחד מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים, שהיה גם אחד השנויים במחלוקת שבהם. ז''אקי, כפי שמכנים אותו בני משפחתו, לא רק מדבר על רעיון הדקונסטרוקציה, או על מושג הסליחה המוחלטת בפני סטודנטים בניו - יורק, פאריס וקייפטאון – הוא גם יושב אצל הספר שקוצץ את מחלפותיו הלבנות, מכין לעצמו ארוחת צהרים, ומסמיק על הספה לצד אשתו. כאשר נשאל דרידה על מה היה רוצה שגיד פילוסוף אחר על חייו – הוא עונה שהיה רוצה שיספר משהו על חיי המין שלו, על החלקים הפרטיים באמת, על מה שאין כותבים אודותיו בספרים ובמסות.
סרטם של דיק וזירינג קופמן, פועל לכל אורכו בשלושה מישורים, השזורים זה בזה – הוא מעלה שאלות קטנות וגדולות מתוך מחשבתו וכתיבתו של דרידה, הוא קושר אותן ישירות לחייו האישיים, וקושר אותן גם לעצם עשיית הסרט והניסיון לתעד ולסכם חיים של אדם. הבמאי קירבי דיק אמר לאחר מותו של דרידה באוקטובר 2004 : "כאשר אני עושה סרט על מישהו, מבחינתי הוא מפסיק לחיות כאדם ממשי כבר בזמן העריכה. עם זאת, כאשר האדם אכן מת, מכיוון שהכרתי אותו והוא קיים בסרט שלי, אני מרגיש שעבורי הוא עדיין חי".
וידאו, אנגלית וצרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|