 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
שנת 66 הייתה טובה לתיירות |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל/ גרמניה 1992
משך הופעה: 66 דקות
|
|
|
|
"ב-1966 הגרתי עם הורי ושני אחי מתל אביב לניו יורק. החיים החדשים באמריקה, אתם התמודדנו כמהגרים, היו בד בבד מאיימים ומזמינים, מושכים וגם דוחים. אחי ואני גדלנו בבית שבו עצם המעבר מישראל לארה"ב והשארותנו שם היוו מוקד לעימות מתמשך בין הורינו.
כילדים ספגנו אווירה של חוסר וודאות והפנמנו מסרים חינוכיים מנוגדים. אבי שהגר בצעירותו מאלכסנדריה לצרפת ולישראל מצא את מקומו בניו יורק. אמי, צברית ילידת תל אביב, כמי שהרגישה כבוגדת במולדתה, דאגה להחצין את סלידתה מאורח החיים האמריקאי תוך שאיפה מתמדת לשוב לישראל" (עמית גורן).
סרט אישי מרגש ונוקב המעלה שאלות על מהותן של הזהות והשייכות לאורך ציר נדודים שתחילתו באלכסנדריה והמשכו בתל אביב, ניו יורק ובלוס אנג''לס. פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע 1992, פרס וולגין לקולנוע תיעודי פסטיבל הקולנוע ירושלים 1992.
עברית ואנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|