|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל/ גרמניה 1998
משך הופעה: 85 דקות
|
|
|
|
"בבוקר למחרת הבחירות 1996 צילמתי את פנים הדירה השכורה בה התגוררתי. מבעד לחלון נראו חבורות של חרדים המתגוררים בשכונה שלי בתל-אביב. מצב רוחם היה מרומם. בינם לבין עצמם עסקו בחישובי המושבים בכנסת ובחישוקיה האפשריים של הממשלה החדשה. מעליהם, על חזית של בניין מגורים התנוססה כרזה גדולה: "נתניהו. עושים שלום בטוח." המצלמה חזרה אל פנים הדירה.
צילום החדרים והחפצים האישיים שבתוכם עדיין גרמו לי הנאה; הכל עמד על מקומו כפי שהיה בליל אמש, כשהלכתי לישון בידיעה שתהליך השלום בהנהגתו של שמעון פרס ימשך עד שנת 2000, לפחות. בתמונה שצייר אז בני בן ה-8 נראה מבנה דמוי בית מרחף בחלל חום המזכיר סערה או סופת חול; בית שניתק מהקרקע ויצא משליטה. בכך שיקף את תחושותיו על ערעור הבית המשפחתי לאחר שאני ואמו נפרדנו.
הסרט נע בין המישור האישי לבין מישור הלאומי תוך עיסוק במונח "בית": ביטחון ושלווה מחד, התפוררות מאידך, במישור הפרטי-אישי ובמישור הציבורי-לאומי, משך חמש שנים דרמטיות, 1993-1998." (עמית גורן) זוכה פרס וולגין לסרט הדוקומנטרי, פסטיבל ירושלים 1998.
עברית ואנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|