 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: טובי מגווייר , ריס ווית'רספון , ג'ואן אלן |
הופעה ראשונה: ארה"ב 1998
משך הופעה: 124 דקות
|
|
|
|
באמריקה של שנות התשעים רבים דיוויד וג''ניפר, זוג תאומים בגיל העשרה, על שלט הטלוויזיה עד שהוא נשבר. הטכנאי מציע להם שלט חדש, טוב בהרבה. לחיצה אחת והופס הם מוצאים את עצמם ב"פלזנטוויל", סדרת הטלוויזיה האהובה על דיוויד.
הבעיה שעכשיו כבר לא קוראים לו דיוויד. הוא באד. אחותו היא מארי-סו. ופלזנטוויל היא עיירה כל אמריקאית, גן עדן בשחור לבן עם רחוב ראשי, גדרות עץ ושאר מאפייני האמריקנה כפי שהשתקפו דרך הטלוויזיה של שנות החמישים. נו ואם שנות החמישים, אז עד הסוף - אמם מבלה במטבח, אביהם חוזר הביתה בקריאה "אני בבית, מותק" ואין אסלות בחדרי הרחצה. הכל טוב, יפה ונקי. אך עד מהרה יפיצו שגרירי הניינטיז את זרעי העידן הנוכחי (מין, אינדבידואליזם וכו'') ברחבי העיירה ויצבעו אותה בצבעים טבעיים.
אם "המופע של טרומן" היה דיון בפער שבין מציאות לפיקציה, "פלזנטוויל" יושב על אותו תפר כדי לירות חצים בערכים האמריקאים המסורתיים. הוא עושה זאת באמצעות מיחזור תחבולות תסריטאיות וצורניות (המעבר בזמן, שחור לבן מול צבע). אלו מתגלות גם כאן כאפקטיביות ותורמות מימד של משמעות רחבה יותר לקומדיה השנונה הזו.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|