 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
אליסון אנדרס, במאית שכל אחד מסרטיה הוא הצהרה פמיניסטית המבוססת על פרקים מתוך חייה שלה, עשתה את הסרט הזה כדי להשתחרר מטראומה שרודפת אותה מימי בגרותה.
בגיל 12, כשגרה עדיין עם אמה בעיירה קייפ קאנאברל בפלורידה, היא היתה קורבן למעשה אונס. לצורך הסרט היא חזרה לאותה העיירה, וצילמה את הסצינה באותו הבית עצמו, כדי להוסיף לו אותנטיות. סרטה של אנדרס מספר על זמרת רוק שאינה יכולה למצות את הכישרון העצום הטמון בה בשל אותה הטראומה, ויחסיה עם כתב רוק, שהיה פעם שכן וידיד נעורים. הוא יוצא לעשות עליה כתבת תחקיר, שבמסגרתה חוזר העבר לחיים עבור שניהם, וכל אחד מהם עובר אותו בצורה אחרת.
הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל סאנדנס 2001 וזכה לשבחים, אבל כאשר היתה אנדרס צריכה להחליט בין הפצה בבתי קולנוע להצגה בטלוויזיה, היא בחרה בסופו של דבר באופציה השנייה – בעיקר משום שבדרך זו ייראו את הסרט הרבה יותר אנשים, ומה מטרתו של סרט כזה, אם לא להיחשף לקהל רחב ככל האפשר?
אליסון אנדרס – בת 46 היא אחת הבמאיות המובילות בקולנוע האמריקאי. כל אחד מסרטיה הוא הצהרה פמיניסטית, כולם משתמשים בחוויות אישיות שלה, ואין פלא, איפוא, שחלקם עוסק בעולם הבידור, הפופ והרוק. אחרי שעברה עם אמה לאורכה ולרוחבה של היבשת האמריקאית גרה תקופה קצרה באנגליה עם גבר שהכירה באוטובוס, הגזימה בשתייה וניהלה חיים פרועים - עד שנאלצה להתאשפז לתקופה קצרה כדי לקבל טיפול רפואי. היא החליטה בגיל מבוגר יחסית שהקולנוע הוא המקצוע העדיף בעיניה, הצליחה לזכות במילגה ולמדה ב-UCLA, שם הכירה את וים ונדרס, שאותו היא העריצה, וזכתה לתמיכתו. את סרטה הראשון, Border Radio, על עולם הרוק בלוס אנג''לס, היא ביימה בשנת 1987. מאז עשתה את Food Gas Lodging, שזכה בפרס הביקורת הניו-יורקית בשנת 1992, וכן את Mi Vida Loca, Sugar Town, וכן Grace of my heart.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|