 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: עירית זוטא, איתי כהן , אסיה לדיצ'נסקה , עודד קמחי , תור בן-מיור
בימוי: יעל קיפר זרצקי |
הופעה ראשונה: ישראל, 2007
|
|
|
|
"כשפוגעים ביונים שלי זה כאילו שפוגעים בי, הם חלק ממני" אומר מתן בן ה-13 שחי בפנימייה כבר חמש שנים. מדי יום, כשהוא חוזר מבית הספר, בזמן שכל שאר הילדים הולכים לחדר שלהם, מתן הולך לפינת חי, אל היונים שלו שמחכות לו בשובך.
רק הוא והיונים. בלי ילדים. בלי רעש, בלי מריבות. מתן מעיף אותן, ומחכה עד הערב שיחזרו אליו.
"אם יש לבן אדם כנפיים, הוא לא צריך כלום. לא כסף, לא אוטו,
הוא מרגיש בנוח בכל מקום". אומר מישה בן 32, שחי בקריית ים. בחצר ועל גג ביתו, הוא מגדל 300 יונים שאת הטיפול בהם למד מהאב הרוחני שלו - משה יונאי בן 80.
כשמתן יוצא מהפנימייה לביתו שבקרית ים, הוא פוגש את מישה.
בין השניים נוצר קשר מיוחד. שניהם רוצים לעוף כמו יונים.
מתן רוצה לברוח כשקשה, מישה רוצה כמוהן - לראות עולם.
היונים ושאר החיות מחזקות אותם, עוטפות אותם, יוצרות סביבה תומכת ואוהבת. מאפשרות מפלט מהחיים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (2 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 2. 134
 | |  | | מאוד סרט יפה, אני שמח ראיתי את מישה הוא איש חכם מאוד
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. יומרני ומאולץ אבל יש רגעים יפים
| | | | הסרט היה בכלל אמור להיות כתבה יפה. החזרה של מתן לקריית ים ובניית כלוב הציפורים בחצר הבית המשותף בעצם נתנה לכתבה הזו מעין התפתחות שהצדיקה להפוך אותה לסרט. לפי דעתי, מתן לא היה צריך בכלל את הכלוב הזה על הראש כי האהבה שלו לציפורים לא עמוקה, שורשית ואמיתית כמו האהבה לציפורים של מישה ומשה. מתן נקלע לשם ויותר נגרר לכל הסיפור הזה עם הציפורים. הבעיה הקטנה בחלק מהסרטים התעודיים (הפחות טובים) היא יצירת המשך הסיפור שיפתח את העלילה (בניית הכלוב בבית המשותף בסרט הזה / אי החזרת הדולפין `למון` לריף והמשך תוכנית החזרה איתו אף על פי שלא התאים בסרט `אל הים השחור`). יצירת עלילה מלאכותית פוגעת אנושות באמינות סרט תעודי שעיקר כוחו היא אמינותו. בנוסף לכך, הסרט הזה גם לא נכנס לשום דמות בצורה עמוקה והשאיר הרבה סימני שאלה: למה מתן עזב את הפנימיה, למה נבחר דווקא הילד המסויים שנבחר להחליף את מתן בעבודתו בכלוב היונים בפנימיה, איך הגיע מישה לעבודה בפנימיה ומה עבר קודם, מתי ההורים של מתן התגרשו, האם מי שבאמת אוהב יונים עולה על הגג ותופס אותן ומכניס אותן לכלוב או לחלופין מבריח אותן בתיק סגור מחו"ל לארץ?
למרות הכל היו בסרט רגעים יפים של הפרחת היונים, של הנוף הסוראליסטי של שכונת המצוקה המשקיפה לים, של השיחות בין מישה למשה, של השכנה `האמא של יורו` שכועסת על שהקימו את המפגע התברואתי בחצר הבית המשותף, של הפקח שמגיע ושל הדברים (שמזכירים רפובליקת בננות) שאומרת לו האמא של מתן.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|