|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
דימויי היהודי/ הישראלי בקולנוע המזרח-תיכוני |
|
|
|
|
|
| |
| משוררים: אייל שגיא ביזאוי |
|
|
|
|
מפגש שלישי: "כהן לא גר כאן יותר": דמות היהודי בקולנוע המצרי משנות הארבעים ועד ימינו"
מדמות היהודי-המצרי בסרט "חסן, מרקוס וכהן" (1954), עבור בייצוגו של היהודי-הישראלי בסרט "נערה מישראל" (1994), ועד להיעדרותה הנוכחת של דמות היהודי מהסרט "חסן ומרקוס" (2008). כיצד הוצגו דמויותיהם של יהודי מצרים בקולנוע המצרי, ולעומת זאת כיצד הוצגו הישראלים? האם גם הקולנוע המצרי טשטש בין קטגוריית היהודי לבין זו של הציוני? האם חטא גם הוא בשימוש בדימויים אנטישמיים, ואם כן האם היה זה שימוש דומה לזה שנעשה באירופה?
בהרצאתי אסקור מספר סרטים בהם מופיעות דמויות של יהודים, ואבקש להראות כי לפחות עד שלב מסוים הבחין הקולנוע המצרי בין יהודים לבין ישראלים, וכי גם השימוש בדימויים שנראים לכאורה כאנטישמיים נועד דווקא כדי להכיל את היהודי המצרי בחברה המצרית, ולא על מנת לדחות אותו מתוכה.
יוקרן הסרט:
חסן ומרקוס (מצרים 2008)
בימאי: ראמי אימאם
משחק: עומר שריף,עאדל אימאם
דרמה חברתית המתארת את היחסים המעורערים בין המוסלמים לקופטים בחברה המצרית של ימינו.
עאדל אימאם מגלם את דמותו של תיאולוג קופטי מתון, אשר נתון לאיומיהם של נוצרים קיצוניים ונאלץ
לברוח לדירת מסתור בקהיר ולחיות שם כמוסלמי. שכנו, מגולם ע"י עומר שריף, הוא מוסלמי מאמין וטוב לב, אשר נאלץ גם הוא לברוח מאיומיהם של האחים המוסלמים ולגור בדירת המסתור כשהוא מתחזה לקופטי. קומדיית הטעויות שיכולה להיווצר מסיטואציה כמו זו הולכת והופכת לדרמה נוגעת ללב ברגע שילדיהם של שני השכנים מתאהבים זה בזו. (108 דקות, ערבית, תרגום לאנגלית)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|