 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: דריל האנה , שרלוט איינה , ג'ניפר טילי , אליאס קוטאס |
הופעה ראשונה: ארה"ב 2000
משך הופעה: 123 דקות
|
|
|
|
מועדון "האיגואנה הכחולה" בלב עמק סן פרננדו שבלוס אנג''לס, הוא מקום שבו הזוהר שחוק ומשומש, האיש בשולחן על ידך הוא חבר לרגע, ואתה יכול להעמיד פנים שאתה מי שתמיד רצית להיות.
הסרט מתמקד בסיפורן של חמש רקדניות ארוטיות ובאנשים שנוגעים בחייהן במהלך שבוע אחד. אחת הרקדניות, אנג''ל, מנסה בכל כוחה להפוך לאם אומנת; רקדנית אחרת, ג''סמין, היא משוררת שלא פורסמה, והיא מוצאת אהבה בערב קריאת שירה בבית קפה; ג''ו מתמודדת עם הריון לא צפוי; סטורמי מגלה שהעבר שחשבה שהשאירה מאחור ממתין לה במכונית שחונה בפתח המועדון; וג''סי, הרקדנית החדשה, מנסה לשרוד בעולם החדש הזה בלי לאבד את חלומותיה.
בחזית הבמה ישנם ריקודים ארוטיים, מאחורי הקלעים שולטים הדמעות והצחוק שמרכיבים את הריקוד; ריקוד שהוא לפעמים אבסורדי, לפעמים שובר לב, ותמיד אנושי.
מייקל רדפורד הגיע לפסטיבל חיפה ב1995- עם "הדוור", וגם הוא וגם הסרט שבו את לב כולם. בסרטו החדש, הסרט הראשון שהוא ממקם בארה"ב, הוא מתבונן בעולם של מועדוני סטריפטיז, עולם שכולנו מכירים פחות ממה שאנחנו חושבים, עולם שיש בו הרבה יותר מסתם מציצנות. רדפורד, שרצה כבר מזמן לעשות סרט שמבוסס על אימפרוביזציה, בחן יותר מ150- שחקנים כדי למצוא את אלה שיתאימו לסרט.
במשך חמישה חודשים הוא עבד אתם בסדנאות, אימפרוביזציות וחזרות כדי לבנות את הדמויות, ומספר שהשחקנים תרמו רבות לפיתוח הסיפור והדמויות. "העבודה על הסרט היתה חוויה אנושית יוצאת דופן. הרגשנו שאנחנו מביטים בחיים ועושים כמיטב יכולתנו לתרגם אותם לסרט. אם הצלחנו או לא, הצופים כבר יחליטו."
פילמוגרפיה נבחרת:
"זמן אחר, מקום אחר" (83), "1984" (84), "הדוור" (94).
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|