|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: אלי שוראקי
מוזיקה: ברונו קולייה |
| משתתפים: אנדי מקדואל , דייוויד סטראטן , אדריאן ברודי , ברנדן גליסן |
משך הופעה: 130 דקות, אנגלית
|
|
|
|
1991 ביוגוסלביה, והמלחמה עוד נראית כקונפליקט מקומי; "טהור אתני" ו"קוסובו" עדיין אינם מושגים שכיחים. האריסון לויד הוא צלם עיתונות ותיק ועטור פרסים. העבודה בניוזוויק הביאה לו קריירה מרתקת, נסיעות לקצווי עולם וגם פרס פוליצר, אבל התקופות הארוכות שהוא לא בבית מטילות צל כבד על נישואיו לשרה (אנדי מקדואל).
האריסון מחליט שהגיע הזמן לשינוי, להיות יותר בבית, אך קודם הוא משתכנע לצאת למשימה אחת אחרונה, ליוגוסלביה. כאשר מגיעה הידיעה שהאריסון נעלם בווקובר שבצפון קרואטיה, קרוב לודאי מת, שרה מתמוטטת. מתוך הכאב וההלם עולה בה הוודאות שהוא עדיין חי, שגורלו בידיה. שרה עולה על מטוס לאירופה, משחזרת את מסעו של האריסון, והצילומים שהיא שולחת לניוזוויק מתעדים את כל הזוועה והדרמה של המלחמה הנוראה הזו. היא חוברת לקבוצה של צלמי עיתונות, עמיתים של האריסון, ונוסעת אתם אל לב האפלה בנסיון נואש להחזיר את בעלה הביתה.
אלי שוראקי, ילידת פריס 1950, החלה את דרכה הקולנועית כעוזרת של קלוד ללוש. סרטיה הקודמים היו כולם סרטים קומיים ודוברי צרפתית. עם "הפרחים של האריסון" היא פונה לדרך חדשה, ומסבירה את שינוי הכיוון בזעזוע העמוק שגרמה לה המלחמה ביוגוסלביה. שוראקי, שחלמה בנעוריה על קריירה של עיתונאית בינלאומית דוגמת המינגווי או קאסל, בקשה להראות את הטרוף שבמלחמה, לעורר בעזרת הסיפור הרומנטי את הרגש אצל הצופה ולקוות שיוביל אותו למחשבה. היא בחרה לעצב את הגיבורים כאמריקאים כדי להעצים את הפער התרבותי, כדי לפעור תהום של חוסר הגיון ואי הבנה. הפריווילגיה של האמן, היא אומרת, היא לצעוק ולצעוק. "הפרחים של האריסון" זכה בפרס הצילום בפסטיבל סן-סבסטיאן 2000.
פילמוגרפיה נבחרת:
"מיס מיזורי" (90), "גראונדהוג" (90), "השקרנים" (96).
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|