 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: מריה ראמוס
מוזיקה: מריקה ון דר לינדן |
הופעה ראשונה: הולנד 2000
משך הופעה: 90 דקות
|
|
|
|
דייזי היא ילדה רגילה שחיה באמסטרדם… עם הבדל קטן אחד. כל יום אחרי בית הספר היא מתקשרת לאבא שלה כדי לדעת איפה היא ישנה הלילה: בבית, או במקום אחר? אמא של דייזי התאבדה כשדייזי היתה עוד תינוקת. הארי, אבא שלה, מסתדר לא רע. הוא חי על ספינה עם החברה החדשה שלו. לדייזי יש אמנם חדר משלה על הספינה, אבל היא לא תמיד רצויה שם. בדרך כלל היא ישנה אצל סבתא (אמא של הארי) או אצל סבא (אבא של אמא). ואם יש לה מזל, היא מתארחת אצל טניה, החברה הכי טובה שלה מברזיל, שהיא מאוד נחמדה. דייזי אף פעם לא מתלוננת. החיים שלה נראים קשים, אבל היא מאושרת. "הרבה אנשים אוהבים אותי," היא מסבירה.
הבימאית מריה ראמוס היא ברזילאית שחיה כבר למעלה מעשור בהולנד. ראמוס מתלווה אל דייזי בימים ובלילות, אבל לא מתערבת, לא שואלת שאלות, לא מוסיפה קריינות. היא מאפשרת לנו להיות חלק מחייה של דייזי לרגע קט, וגורמת לנו לחשוב ולגבש דעה על ילדה מיוחדת, שלא חושבת שיש בעצמה משהו מיוחד. "דייזי" זכה בתואר ''חביב הקהל'' בפסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי אמסטרדם 2000.
פילמוגרפיה נבחרת:
"אני חושב שמה שאני רוצה לומר הוא" (94), "ברזיליה, יום אחד בפברואר" (96).
הולנדית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|