|
|
|
 |
מתח/פעולה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: וילמה לאבטה
מוזיקה: פאולינו דלה פורטה |
| משתתפים: אנבלה שיורה , קלאודיו אמנדולה , דומניקה ג'וליאנו , ולריו בינסקו |
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
היום הוא היום האחרון של המפקח שיארה בתפקיד. חולה ומותש, לשיארה כבר אין כוחות להתמודד עם המשימה האחרונה שלו, להביא נערה שהותקפה לפני שנה לזהות את גופת הגבר שאולי אנס אותה. גם דומניקה לא רוצה לראות את הגופה של האיש המת והיא נמלטת מהדלת האחורית. לשיארה אין ברירה אלא לרדוף אחריה, אבל דומניקה, שמכירה היטב את הרחובות ומוצאת בכל פינה חברים שמוכנים לעזור, מצליחה להמלט שוב ושוב. ברחובות הצרים ובסמטאות רודפים ארועים קטנים, עלובים, נוגעים ללב ומרגשים אחד את השני, והילדה מובילה את המפקח המחוספס והלקוני למסע של התגלות בעולם העני, הסודי, התמים וחסר-המזל שהוא נפולי.
וילמה לאבטה נולדה ברומא ב1950- ולמדה פילוסופיה באוניברסיטה של רומא לפני שפנתה לקולנוע. ב"דומניקה", סרטה הטוב ביותר עד היום, היא מספרת, בדרכה הבוגרת והאינטימית, על מערכת יחסים מיוחדת בין שני אנשים בודדים. לאבטה מעבדת ספר של חואן מרס אבל מעבירה את העלילה מספרד של שנות ה40- לנפולי: "רצינו לספר סיפור בן זמננו", היא מסבירה, "ונתתי לנפולי לפתות אותי... ניסיתי לצלם את העיר החבויה, האמיתית; לפעמים הרגשתי שאני נמצאת בהמבורג של "החבר האמריקאי" של וים וונדרס". נפולי של לאבטה היא עיר "ילדותית", שכמו דומניקה, מוצאת בעצמה את הרצון להמשיך לחיות למרות הכאב, את היכולת להמשיך ולחלום יום אחרי יום, כדי להרגיש פחות בודדה ופחות נשכחת.
פילמוגרפיה נבחרת:
"אמברוג''יו" (92), "הדור שלי" (96).
איטלקית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|