 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קומדיה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: נינג יינג
מוזיקה: ז'ו ז'אומין |
| משתתפים: יול ליי , ז'ו באיטו , הונג טאו , יי גאי |
הופעה ראשונה: סין 2001
משך הופעה: 97 דקות
|
|
|
|
דזי, נהג מונית צעיר, הוא המדריך שלנו במסע המטורף הזה, כשהוא נוהג במונית שלו ועובר מאשה לאשה ומחוויה לחוויה בקצב מסחרר. כמו סינים רבים כמוהו בני הדור הצעיר, דזי לא מוצא את עצמו בעולם שאיבד את הצפון ואת הכבוד לערכים מסורתיים. הוא עסוק במרדף אחרי נוסעים ובעיקר נוסעות, ורצוי נוסעות יפות עם רגליים ארוכות, ונקלע פעם אחר פעם להרפתקאות משעשעות או סתם מוזרות. אין לו זמן לכל מה שלא קשור לעבודה או לליבידו הפעיל שלו. אנו מתלווים אל דזי כשהוא פוגש חתך מגוון של תושבי העיר, כמו טיפוסים מפוקפקים שנפגשים בפארק שפעם עשו בו טאי צ''י, והוא תמיד שם, מפליג ברחובות, בחיפוש דון קישוטי אחרי משהו שימלא אל החלל שנשאר כאשר איבד את הבית והמשפחה שלו.
בייג''ין של נינג יינג מזכירה מעט את "מנהטן" של וודי אלן, משום שהיא שילוב קומי בין מציאות קשה ופנטסיות משעשעות. נינג יינג, שסרטה הראשון "בשביל הכיף" הוקרן בחיפה, נולדה בבייג''ין ב1959- ולמדה בבית הספר לקולנוע בעיר. מאוחר יותר נסעה לאיטליה והיתה עוזרת הבמאי של ברנרדו ברטולוצ''י ב"קיסר האחרון". היא מספרת: "בעשר שנים קצרות ראיתי כיצד עוברת העיר שלי, בייג''ין, שינויים מדהימים. בסרט ההיקף הגדול של השינויים שמעצבים את חיינו והחרדות של הדור הצעיר מיוצגים בצורה רפסודית מבעד לעיניו של נהג מונית צעיר וחסר מנוחה". "אני אוהב את בייג''ין" הוא הסרט השלישי בטרילוגיה על עיר הולדתה, והשלטונות דרשו בשלב מסוים שתשנה את שמו מתוך חשש שהשם יתפס כאמירה סרקסטית. נינג יינג זכתה בפרס דון קישוט בפסטיבל הקולנוע של ברלין 2001.
פילמוגרפיה נבחרת:
"בשביל הכיף" (92), "בסביבה" (95).
מנדרינית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|