 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: מישל פיקולי , אנטונין שאפי , ג'ון מלקוביץ , קתרין דנב , ג'ון מלקוביץ |
הופעה ראשונה: פורטוגל/צרפת 2001
משך הופעה: צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
|
ז''ילבר ולאנס, שחקן תיאטרון ותיק, מקבל חדשות נוראות: אשתו, בתו וחתנו נהרגו בתאונת דרכים. הזמן עובר וז''ילבר שב אל שגרת חייו, מחלק את זמנו בין הנכד שלו, שחי אתו ומחזיר אותו לחיים, ובין התיאטרון. הוא משחק את פרוספרו ב"הסערה" ומתרגל לאט לאט לבדידות. הסוכן שלו משיג לו תפקיד מסחרי ומכניס בסרט טלוויזיה עתיר מין ואלימות, אבל ז''ילבר מעדיף לקבל הצעה מבמאי אמריקאי לשחק את באק מיליגן האירי בקו-פרודוקציה על פי הרומן של ג''יימס ג''ויס, "יוליסס". לאן נותר לו ללכת, עכשיו כשהגיע אל השיא מבחינה אישית ומקצועית? כמו יוליסס של ג''ויס והומרוס, ז''ילבר ולאנס מסיים את האודיסאה שלו ויכול לחזור הביתה.
בגיל 92 מנואל דה אוליברה הוא אחד האמנים הגדולים של הקולנוע העולמי. דה אוליברה עושה סרטים כבר מ1929-, אבל בשנים הקשות תחת המשטר הפשיסטי של סלאזר הוא כמעט ולא עבד. הבמאי הותיק, שהיה אתלט ונהג מרוצים בצעירותו, עובד כעת במלוא המרץ, ומאז 1982 ביים 11 סרטים.
""אני חוזר הביתה" הוא כמעט סיפור ללא סיפור, פשוט כמו השם שלו," מסביר דה אוליברה את סרטו החדש. "הסרט מתרחש בפריס בתחילת שנת 2000 - עיר האורות, מרכז כל התרבות המערבית המורכבת שלנו, מקום שבו המיותר חשוב יותר מההכרחי." בלב הדרמה האישית הזו, אודות אדם מזדקן שנאלץ להתעמת עם הזמן החולף ועם המוות המתקרב, נמצאת הופעה מופלאה באמת של מישל פיקולי, שעושה כאן את אחד מתפקידיו הגדולים ביותר. "הסרט עשוי בחן בלתי רגיל, והוא מעביר את הצופים מסצנה מבריקה אחת לבאה אחריה," כותב אורי קליין, מבקר הקולנוע של הארץ. "זהו סרט עצוב, ועם זאת מלא שמחת יצירה. יוצאים ממנו עם חיוך של אושר על עצם קיומו של הסרט."
פילמוגרפיה נבחרת:
"עמק אברהם" (93), "המנזר" (95), "מסע אל בראשית" (97), "המכתב" (99).
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|