|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: אדוארד ארנה
מוזיקה: האנס פ. סטרואר |
הופעה ראשונה: גרמניה/אוסטריה/צרפת 2000
משך הופעה: 88 דקות.
|
|
|
|
"אני מאבדת את עצמי בהדרגה", כותבת אינדירה ברישה ב19 באפריל 1999 ביומנה, כשהיא יושבת באוהל במחנה פליטים במקדוניה, אחרי שנאלצה לעזוב את ביתה בקוסובו. כמה דפים אחר כך היא רושמת, "אם אפשר היה לגעת בנשמה, אני תוהה אם הנשמה שלי היתה מרגישה משהו?"
שלושה חודשים מאוחר יותר מסתיימת מלחמת קוסובו, ואינדירה חוזרת הביתה. הסרט מתלווה אליה כשהיא שבה לביתה ומנסה למצוא את אביה הנעדר. השיבה שלה משולבת בזכרונות שתעדה ביומנה, ומספרת על אלימות, השפלה, פחד, ועל נסיונותיה של אינדירה להשלים עם הזכרונות הכאובים.
"יומנה של אינדירה" הוא מסמך אודות אלימות, גירוש ואובדן זהות בזמן מלחמת קוסובו, אבל גם סיפורה של אשה חזקה, שמנסה להתאמת עם המציאות של קוסובו של אחרי המלחמה, עם ההריסות, עם הקברים ההמוניים, עם אביה שאבדו עקבותיו. זהו מסמך מפורט, מעמיק, לפעמים אפילו פיוטי, אודות אשה צעירה שחווה את כל הזוועה שהיא סכסוך קוסובו.
אדוארד ארנה נולד ב1958 באוסטריה, ולמד בימוי באוניברסיטת מוצארטאום בזלצבורג. ארנה עבד במספר תיאטראות כשחקן ובמאי.
פילמוגרפיה נבחרת:
"שבעה חדרי שינה" (96), "חוליגאנים" (97).
אלבנית ואנגלית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|