|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: פטריס שרו
מוזיקה: אריק נבו |
| משתתפים: מארק ריילנס , קרי פוקס , מריאן פיית'פול , טימותי ספאל |
הופעה ראשונה: צרפת/אנגליה/גרמניה/ספרד 2000
משך הופעה: 119 דקות
|
|
|
|
הסיפור של ג''יי וקלייר הוא סיפור פשוט, סיפור של סקס בלי אינטימיות. אפשר היה לצפות שזה יהיה סיפור ללא בעיות, אבל נראה שקשר אנושי פשוט לא עובד ככה. קלייר מגיעה לדירה העלובה של ג''יי כל יום רביעי אחר הצהרים, כל פעם לשעה בערך, לסקס נטו ללא מילים. היא אף פעם לא מבטיחה לחזור ביום רביעי הבא, הוא אף פעם לא מבקש הבטחות. עדיין, היא חוזרת כל יום רביעי והוא תמיד מקפיד להיות בבית. עד שיום רביעי אחד קלייר לא מגיעה, וג''יי מגלה שלמרות שיש להם מערכת יחסים "ללא שאלות", הוא רוצה לדעת יותר על קלייר. אולי הוא רוצה לגלות אם יש שם רגשות נוספים מעבר לתשוקה. אולי הוא קצת רכושני למרות הכל. ביום רביעי הבא, אחרי שקלייר עוזבת, ג''יי מחליט לעקוב אחריה. ואז מתפרק כל העסק.
פטריס שרו, שנולד בצרפת ב1944-, הוא במאי תיאטרון ואופרה נודע, שניהל תיאטראות ברחבי צרפת ובמילנו. שרו הוא גם סופר ושחקן, והחל מביים לקולנוע ב1974-. בסרטו האחרון חוצה שרו את התעלה ומביים לראשונה סרט דובר אנגלית. "אינטימיות", שמבוסס על סיפורים חצי אוטוביוגרפיים של חניף קוריישי ("מכבסה יפהפיה שלי"), הוסרט בלונדון, והבמאי הצרפתי מצליח להעביר בהצלחה מפתיעה את אותה אווירה בריטית עכשווית מיוחדת. הסרט, שעוסק בדרכו השנונה במורכבותה של האהבה בימינו, עורר רעש רב בפסטיבלים בהם הוקרן בזכות סצינות המין שבו. "אינטימיות" זכה בפרס "דוב הזהב" בפסטיבל ברלין 2001 וקארי פוקס זכתה פרס השחקנית עבור תפקידה כקלייר.
פילמוגרפיה נבחרת:
"אדם פצוע" (83), "המלכה מרגו" (94), "אלה שאוהבים אותי יכולים לקחת את הרכבת" (98).
אנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|