|
|
|
 |
הסטורי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: פסקואלה שימקה
מוזיקה: אגריקנטוס |
| משתתפים: מרצ'לו מזארלה , וינצ'נזו אלבנז כרמלו , כרמלו די מזארלי , ג'ויה ספאציאני |
הופעה ראשונה: איטליה 2000
|
|
|
|
סיפורו של פלסידו ריזוטו הסיציליאני, האיש שקרא תגר על המאפיה הקורליאונית, הוא בדיוק החומר ממנו צומחים סיפורי עם. בעודו נער עמד ריזוטו חסר אונים מול השוטרים הצבאיים המקומיים שלקחו את אביו. גם כשגדל והתגייס כפרטיזן למלחמה בנאצים, עדיין היה חסר אונים כאשר חבריו נתפסו ונתלו. בתקופה זו גם החל שמו של ריזוטו להתפרסם ברבים. סיציליה של אחרי המלחמה היתה מעוז של שחיתות; המאפיה ערערה את כוחם של האיגודים המקצועיים, ותבעה לעצמה את אדמותיהם של אנשים שנהרגו בפעולות נקם.
ריזוטו ארגן את העובדים להתנגד לעריצות הזו, עזר להם לישב את האדמות ולקרוא תגר על ראשי המאפיה המקומית. כאשר התאהב ריזוטו בליה, ודבק בה גם לנוכח ההתנגדות העזה של משפחתה, הפך סיפורו לטרגדיה בעלת ממדים שיקספירים כמעט.
פסקואלה שימקה, יליד פלרמו 1956, הוא במאי שאוהב סרטים היסטוריים, ורוב סרטיו מושרשים בסיציליה מולדתו. שימקה, שעבד כמורה, הקים חברת הפקה, שהפיקה כבר את סרטו הראשון. ב"פלסידו ריזוטו" הוא מנציח, ביד בוטחת ושקטה, אדם ששם עצמו בחזית המאבק נגד אחיזת החנק בה לפתה המאפיה את ארצו האהובה. הסרט נפרש על רקע האווירה המיוחדת של סיציליה, האור הים התיכוני, המוסיקה והנוף המוכר. שימקה מסביר מדוע בחר לספר את הסיפור: "אני חושב שמעבר לרטוריקה, ראוי לספר, חובה לספר, על התחושה הפיוטית העילאית שנובעת מכל ביטוי של אומץ לב, על הרגש הטהור של כבוד אנושי, על כל יציאה להגנת החלש, על כל מעשה שהוא דמוקרטי באמת, ולהעבירם לדורות הבאים, כך שעם חלוף הזמן אנשים לא יאבדו את חלומותיהם." "פלסידו ריזוטו" זכה בפרס FEDIC בפסטיבל הסרטים בונציה 2000.
פילמוגרפיה נבחרת:
"היום של סן סבסטיאן" (93), "סיציליה האחרת" (94).
איטלקית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|