|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: מוסא אלנבארי , נידאל אלנבארי , עומר אלנבארי |
הופעה ראשונה: ישראל 2001
משך הופעה: 52 דקות
|
|
|
|
"הירח כבר לא באופנה, האדם צעד עליו כבר מזמן, ואני עוד חולם על ברז מים זורמים", מוסא אלנבארי, כפר סוואוין הצמא. מוסא אלנבארי, בן 32, אב לחמישה ילדים, חי בצריף רעוע שכל רוח קלה יכולה להעיף.
כשמוסא ומשפחתו רוצים לשתות מים, הם צריכים לרתום את מכלית המים שלהם לטרקטור, ולנסוע 7 ק"מ עד לצינור שממנו מטפטפים המים לאט לאט, במשך שעות, לתוך המכלית. כשלמוסא מתחשק לראות טלוויזיה, הוא מחבר אותה למצבר של האוטו.
ברחבי הנגב פזורים כ40- ישובים שבהם חיים כ60,000- בדואים. רובם גרים שם עוד לפני קום המדינה, אך מדינת ישראל לא מכירה בזכותם על האדמות ולכן לא מספקת להם שירותים בסיסיים כמו מים וחשמל, ואוסרת עליהם להקים מבני קבע. כפר סוואוין הוא אחד מהישובים הלא מוכרים, חיים בו 700 איש.
יעל קיפר-זרצקי היא בוגרת בית הספר לאומנות "קמרה אובסקורה", ובימאית סרטי תעודה. בין סרטיה: "עכשיו אני", "שני יוסי", "דירה להשכיר", "אביריה העיירה" ו"רופאים עם גבול". הסרטים שודרו בערוצי הטלוויזיה הישראלית. כיום עובדת קיפר-זרצקי על שני סרטים, האחד בנושא הפגיעה בזכויות האדם, והשני בנושא השואה.
עברית וערבית, תרגום לעברית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|