|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל 2001
משך הופעה: 50 דקות
|
|
|
|
הסרט מכסה תקופה של שנתיים וחצי בישראל, מאז ההתפרעויות באום אל פחם ב1998- ועד לאחר ההתפרעויות של אוקטובר 2000. זהו פורטרט של משפחת סעיד אבו שקרה, תושב אום אל פחם, רב פקד במשטרת ישראל, צייר, שפתח גלריה בעירו ומציג בה תערוכות של אומנים יהודים וערבים כדרך ליישום דו-קיום ושלום בארצנו. אנו מתלווים אל סעיד בביתו, בסטודיו שלו כשהוא מצייר, בעבודתו במשטרה ואל סיהם אשתו, המורה. סעיד וסיהם משחזרים את תחושותיהם ומעשיהם במהלך התפרעויות 1998, כאשר סעיד הגיע לכניסה לאום אל פחם, לבוש מדים – ולא הצליח להיכנס לעיר ולהגיע הביתה. לדבריו: "הרגשתי חצוי בין היותי איש משטרה וגם תושב העיר... פחדתי". האומנית יוקו אונו פותחת תערוכה בגלריה באום אל פחם. מאות אורחים מגיעים, וחלומו של סעיד לשינוי הסטיגמה השלילית של עירו מתממש. אלא שלאחר זאת פורצות שוב מהומות בכל רחבי ישראל ושוב מתפרעים באום אל פחם. סעיד וסיהם צופים בהתפרעויות בחדשות בטלוויזיה. וסעיד מגיב: "הכל נהרס לי לפני העיניים ואני שואל כמה זמן ייקח לי להחזיר את הגלגל אחורנית".
ליאורה אבני, ילידת חיפה, היתה מורה במשך 16 שנה לפני שפנתה ללימוד משחק בסמינר הקיבוצים ובימוי באוניברסיטת תל אביב. מאז הקימה אבני תיאטרון ילדים, שמשה כחברה בועד המנהל של אמ"י, ולמדה קולנוע ותקשורת ב"בית ברל". סרטה הקצר "אוי חיים חיים" (98) השתתף בפסטיבלים בארץ ובעולם וזכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים. סרט דוקומנטרי קצר שביימה והפיקה, "אנבלה" (99), השתתף בפסטיבל חיפה לפני שנתיים וזכה גם הוא בפרס בפסטיבל בינלאומי.
מחוץ לתחרות
עברית וערבית, תרגום לעברית ואנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|