|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: ישראל 2001
משך הופעה: 49 דקות.
|
|
|
|
תעוד מסעם של שני שחקנים חרשים, עזמי חורי ונסראת טראבשה, שעוזבים את משפחותיהם ואת המדינה בפעם הראשונה בחייהם, ונוסעים לקובה במסגרת מסע תיאטרון החרשים מכפר מג''אר, כדי להשתתף בפסטיבל לתיאטרון בובות. "ליצני הכפר, כך קראו להם", צוחקים מכל דבר ואפילו מעצמם למרות הסיפורים הטראגיים המשחזרים את ילדותם ומספרים על יחסם האכזרי והמשפיל של השומעים כלפיהם: "במסדרוני הניקיון של הבוקר היו דוחפים אותם לתוך מים רותחים כשמקל ארוך מכה על גופם ומסמן אותו בפסים אדומים". בקובה, בפסטיבל לתיאטרון בובות, נפגשים עזמי חורי ונסראת טראבשה עם קהילות החרשים, הפלסטינית, מוסיקאים, להקת רקדנים וקבוצות תיאטרון, ועם האנשים ברחובות. המפגש עם התרבות הקובנית מחד והניכור והזרות מאידך מעוררים שאלה חשובה מאוד: "איזה מטען יקחו אתם בחזרה לכפר". למרות שמחת הפסטיבל במנטנסס (עיר בקובה), הרגשת הזרות הייתה גדולה. העיר שנראתה כמו עיר רפאים, החום הבלתי נסבל, האוכל הרע, מחסום השפה והשעמום הגבירו את תחושת הזרות בקרבם עוד יותר, והמסע בכללותו נהפך עבורם לחיפוש אחרי קשר אנושי. אבי המי, יליד 1957 הוא בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף להיותו במאי קולנוע וטלוויזיה, המי גם מרצה במחלקה לעיתונאות ותקשורת באוניברסיטת בר אילן, כותב ביקורת קולנוע בעיתון "המשוטט", ועסוק בהקמת קולג'' חדש. הפילמוגרפיה העשירה שלו כוללת את: "קדיש לנעמי", "בסרט הזה כבר היינו", פה ושם בארץ ישראל", "אשה באפור" "אמנות ב 8" ועוד.
עברית, ערבית ושפת סימנים, תרגום לעברית.
הופק בתמיכת משרד החוץ, משרד המדע התרבות והספורט, החברה למתנ"סים, מועצה מקומית מג''אר, תרומות מקהילת מג''אר.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|