 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2009
ארץ מקור: שוודיה
משך הופעה: 81 דקות
|
|
|
|
איך מצליח סילביו ברלוסקוני לשלוט באיטליה כבר שלושים שנה? הבמאי אריק גנדיני, איטלקי שחי בשוודיה ולכן אינו קשור במפעלות ברלוסקוני, מראה לנו: תוכניות בידור צהבהבות באולפנים גדולים ונוצצים המאוכלסים בצעירות עירומות למחצה המפזזות את דרכן לתהילה או לזרועותיו של כדורגלן מפורסם; ותעשייה מתוחכמת של בניית סלבריטאים לרגע או שעתיים שנשלפים מתוך תוכניות הריאליטי הבלתי נגמרות, עוברים תהליך מהיר של מיתוג, וחוגגים את מעמדם החדש במקומות הנכונים. מלך הטלוויזיה הוא מלך איטליה, מוכיח הבמאי, שהצליח להגיע למקורבים ביותר, ולהראות איך עובד השילוב של הון שלטון וטלוויזיה. ברלוסקוני אוהב fun, העם אוהב fun, ולכן שר בחדווה את ההמנון "תודה לאל שסילביו קיים". והדמוקרטיה חוגגת.
איטלקית ואנגלית, תרגום לעברית ולאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|