ריינר ורנר פאסבינדר לא היה איש נחמד, אבל הוא היה במאי קולנוע מחונן ("הדמעות המרות של פטרה פון קאנט", "נישואיה של מריה בראון"), חד, פרובוקטיבי, ומלא חמלה לדמויות השוליות בחברה. הוא גדל בגרמניה של אחרי המלחמה, בין הריסות, ונחשב לאחד המובילים של הדור הזה. חיי המשפחה שלו התפרקו כשהיה צעיר מאוד וכילד מצא עצמו לא פעם לבד. הקולנוע, סיפר, הפך למשפחה שלו והוא בילה את ימיו בצפייה. הוא חי רק 37 שנים, אבל ההספק שלו בלתי נתפס: כ-40 סרטים, וכ-27 מחזות שכתב וביים במסגרת להקת התיאטרון שניהל. הוא קדח מיצירתיות, אבל גם זעם, בעט, התנהג באופן מחפיר לסובבים אותו בכלל ולנשים בפרט, וטיפח את תדמיתו כ"ילד הרע" של הקולנוע הגרמני.

הבמאי הדני כריסטיאן בראד תומסן, שהיה חבר שלו, לקח על עצמו את תיעוד חייו, ובעזרת ראיונות רבים עם פאסבינדר עצמו ועם הדמויות המרכזיות בחייו, הוא מצליח להביא אותו בכל הדרו ומורכבותו.