 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: 104 דקות
|
|
|
|
כ-20 שנה אחרי מותו מאיידס מגיע הסרט על רזה אבדו, במאי תיאטרון אמיץ, בועט ופורץ דרך, שהספיק בחייו הקצרים להשאיר חותם, בעיקר על יוצרים רבים שעבדו איתו ומדברים עליו בהתרגשות: "אחרון הדיוות שבבמאי התיאטרון", וזה בא לידי ביטוי באישיות לא נעימה, מאוד לא מתנחמדת, מלאת דרישות, אבל הכל בשם חזון מלא עוצמה ומקוריות.
הוא נולד באיראן ב-1963, גדל באנגליה וב-1983 הגיע ללוס אנג'לס. בגיל 21 כבר ביים גרסה חדשנית ומסעירה של "המלך ליר". התיאטרון שלו היה תיאטרלי מאוד, מלא פאתוס, גרוטסקה, פאות ואיפור, עירום, אפילה ונבירה אל תוך התהום – של המין האנושי ושל הנפש האנושית. הכעס שלו המשיך לתדלק אותו ולהביא אותו להקמת אנסמבל משלו, ליצירת עוד מופעי תיאטרון ייחודיים ולא מתפשרים.
"אני רוצה את הדחיסות, האינטנסיבית, האלימות, המהירות," מסביר אחד הקולגות, "אני רוצה את כל אלה אבל אחרי מותו של רזה, הם כבר לא שם".
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|