 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| בימוי והפקה: סאלי ג`ין וויליאמס |
|
|
|
|
קן דיואי היה מהפכן ופורץ דרך, שהספיק להשפיע רבות על בני דורו בחייו הקצרים. הוא נולד בניו יורק ועבר לחוף המערבי בימים היפים של סוף שנות ה-50, כשלרגע נדמה היה שאני ואתה נשנה את העולם.
דיואי היה איש תיאטרון, עתיר רעיונות, עם רצון עז לשחרר את אמנות התיאטרון מכבליה ולהמציא אותה מחדש, תוך כדי שיתוף פעולה עם יוצרים מכל האמנויות. הוא היה ממובילי ה-Actors Workshop, להקת התיאטרון שהייתה הראשונה להעלות את "מחכים לגודו" של בקט. הוא נחשב לאבי ה"פלאש מוב" – אירוע ספונטני שבו משתתפים המונים ויוצרים יחד יצירה שיש בה תיאטרון, תנועה והנאה משותפת.
דיואי השפיע רבות על בני דורו, והסרט המרגש מחיה את התקופה היפה, ונעזר בחומרים ארכיוניים מופלאים כדי להחזיר לחיים את האיש, שלמרות רוחו האנרכיסטית היה אדם צנוע, שקט ונחבא אל הכלים. ב-1972, כשהוא בן 37, דיואי נהרג בתאונת מטוס.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|