|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | 1 | 2 | | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | 31 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בימוי: רובן אלווז, כריסטוף פונסקה |
הופעה ראשונה: 2017 ארץ מקור: פורטוגל
משך הופעה: 84 דקות
|
|
|
|
הפאדו הוא גורל, הוא תקווה, הוא חיים ומוות. פאדו זו לא סתם מוסיקה, כי אם חלק עמוק ממרקם החיים הפורטוגלי בליסבון. נדמה שהפאדו הוא הפסקול של חיי העיר, והוא הסיבה העיקרית לגאווה לאומית שניכרת במשתתפי הסרט המוזיקלי והיפה הזה, שמספר על הפאדו ומקומו בחיי פורטוגל. שורשיו הידועים בראשית המאה ה-19, אבל רבים אומרים שהשורשים האמיתיים של מוזיקת הנשמה הזאת קדומים הרבה יותר.
הפאדו הוא תוצאה של משולש אהבה בין ברזיל, אפריקה ופורטוגל, מסבירה אחת הזמרות. תוצאת מעשה האהבה הזה היא אכן מוזיקה מלאת נשמה, חובקת דורות, עוברת מאם לבן, מחברת משפחות ושבטים, זקנים וצעירים.
הסרט עובר מזמר לזמרת, ממסעדה למועדון, ומביא מבחר מופלא של הפאדו הקיים בליסבון של היום. הזמרים – כמעט כולם שרים בעיניים עצומות – מתכנסים פנימה כדי להביא את המלנכוליה העמוקה של שירת הפאדו, ואת הגורל האנושי שהיא רוצה לחשוף בפני מאזיניה. סרט הנעילה של הפסטיבל ולפניו טקס חלוקת הפרסים לזוכים בתחרות הישראלית
פורטוגזית, תרגום לעברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|