|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסטיבל אפוס |
|
|
|
|
|
|
היא רואה את העולם בתמונות - פסטיבל אפוס 2022 |
|
|
|
|
|
|
בימוי: צ`צ`יליה מנג`יני, פאולו פיזנלי |
ארץ מקור: איטליה
משך הופעה: שעה ו-29 דקות
|
|
|
|
השם צ'צ'יליה מנג'יני כמעט שאינו מוכר מחוץ לגבולות ארצה, איטליה, למרות שהיתה צלמת ובמאית קולנוע פורצת דרך ויוצרת הקולנוע התיעודי הראשונה שפעלה באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. מנג'יני סיירה לאורכה ורוחבה של הארץ והציגה ביצירתה את התנאים הקשים שבהם נאלצים לעבוד רבים מתושבי המדינה. צילומיה וסרטיה הקצרים (בכמה מהם שיתפה פעולה עם פאזוליני) משלבים בצורה נגישה ואמנותית כאחת רעיונות חברתיים מהפכניים. חלק מהצלחתה, מבהיר הסרט הזה, נבע מהיותה אישה שאינה מוכנה לוותר על עקרונותיה. כך למשל בסצנה שבה מלווים אותה יוצרי הסרט לביקור באיראן, שם מתקיימת מחווה לכבודה, והיא מתעמתת עם הדרישה שתכסה את ראשה בגלל היותה אישה. ראיית העולם הפמיניסטית ורודפת השוויון שלה הובילה את סגנונה האמנותי יוצא הדופן ואת מהלך חייה עד למותה בשנה שעברה, בגיל 94.
איטלקית, כתוביות בעברית ובאנגלית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|