|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אלן סארד, מארין קרמיץ, ג'פרי גריסון , לורן ברונה
מאת: רפאל נג'ארי
בימוי: רפאל נג'ארי
מוזיקה: ג'ון סורמן |
| משתתפים: טינקרבל , אורי פפר , אולגה מרדית' , ריצ'ארד אדסון , ג'ף וור |
הופעה ראשונה: צרפת/ישראל/ארה"ב 2002
משך הופעה: 93 דקות
|
|
|
|
אורי וניקי עזבו את ישראל ועברו לניו יורק הגדולה כדי לנסות את מזלם. במנהטן הם מתגוררים במלונות עלובים ומתפרנסים ממעשי שוד לא פחות סמרטוטיים. הקריירה מביאה אותם רק עד ברוקלין שבה מאפשר להם יוקר המחייה לשכור דירה קטנה. מקס הוא מנהל הבניין, טיפוס ציני ונטול סנטימנטים, אולי בגלל שאת החיים הוא מעביר על כסא גלגלים. מי שעושה בשבילו את כל התחזוקה הוא הרולד, קרוב משפחה ביישן ובודד. ערב אחד, בשעת ויכוח סוער, ניקי יורה לעצמה ברגל בטעות. אורי המבוהל נמלט מן המקום והרולד ניגש לסייע לצעירה הפצועה. למרות ההתנגדות של מקס הוא מטפל בה, מסייע לה להשתקם, ואפילו מוצא לה עבודה נורמלית. מה שמתחיל כעזרה אנושית, הופך בהדרגה למערכת יחסים הרבה יותר משמעותית...
כמו בסרטו הקודם, ''הנני אחיו של ג''וש פולונסקי'' (פסטיבל ירושלים 2001),
גם סרטו החדש של רפאל נג''ארי נעשה ללא תסריט כתוב ותוך עבודת אילתור
ואלימינציה שנמשכה עד עמוק אל תוך הליך העריכה. הרעננות היצירתית
מתבטאת גם בצד הויזואלי, המאופיין במלאכת מצלמה מחוספסת ובלוקיישן: אחת
השכונות הפחות יוקרתיות של התפוח הגדול. הפסקול הבלוזי של ג''ון סרמן
מהווה נקודת איזון לתצוגת המשחק של טינקרבל - המייצאת לארה"ב את כל
התכונות שעשו אותה כאן לשחקנית מובילה - והתוצאה הסופית נבחרה למסגרת
הנחשבת של ''השבועיים של הבמאים'' בפסטיבל קאן 2002.
אנגלית ללא תרגום.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|