|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אמילי טאנג
בימוי: אמילי טאנג |
| משתתפים: קיאן יו , ז'או הונג , טיאן יו לוקרנו |
הופעה ראשונה: הונג קונג/סין 2001
משך הופעה: 97 דקות
|
|
|
|
בייז''ינג, סוף 1989 חורף. זכר אירועי הקיץ האחרון - התקריות הטרגיות בכיכר טייננמן - עדיין טרי בזיכרון של כולם. גואו סונג הוא בוגר אוניברסיטה טרי הנאלץ להזדקק לחניון אוטובוסים לילי כדי להתייחד עם חברתו. הוא ושיאו קינג, סטודנטית לצרפתית, התאהבו במהלך ההפגנות והיום הם חיים יחדיו בבקתה מטה לנפול בשכונה עלובה לא פחות. סונג מתוסכל
ומדוכדך ממצבו והעבודה המשעממת והשיגרתית שמצא איננה מוסיפה לאושרו. המצב הכלכלי הקשה ושיחות המוטיבציה של המנהלת במפעל לא תורמים לשיפור מצב הרוח. בעוד חברתו מתחילה לחלטר במלצרות, הופך גיבורנו לרוכל של
גרביים וצעיפים ואח"כ, יחד עם חברים קרובים, הוא מתחיל להתעסק בגנבות קטנות. האידיאלים שהדריכו את חייו אך לפני חודשים ספורים, נראים עכשיו כמו חלום רחוק. והחברים? אלה נוטשים את העיר בזה אחר זה והכל נראה מייאש וחסר תקווה. האם ההודעה בסופו של הסרט בדבר הסרת העוצר (ינואר 1990) היא ניצנו של השינוי המיוחל…
מנדרינית, תרגום לאנגלית
''הטיות'' איננו סרט פוליטי על מאורעות גדולים מהחיים ואין בו עלילה סוחפת. כמו שמרמז שמו, הוא מתחולל בעיקר במחוזות הנפשיים של גיבוריו וכאן בדיוק נעוץ עיקר כוחו. את אירועי היומיום הטריוויאליים של הדמויות מעטרות שורות שירה ההולכות ומתרבות ככל שהסרט מתקדם. עימן גוברת גם תחושת המילכוד המייאשת שבה שרויים כולם. הסגנון מתון, רגוע, חסכוני - שוטים ארוכים מזוויות נמוכות - ובאמצעותו מצליח המצב הנפשי של הדמויות להתחפר בצורה יעילה יותר במוחו של הצופה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|