|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: שוודיה 2001
משך הופעה: 75 דקות
|
|
|
|
ב 1986 היתה לודמילה איגנאטנקו אשה צעירה ומאוהבת עד מעל לראש בבעלה הכבאי ואסילי. בלילה שבין ה 25 ל 26 לאפריל יצא הגבר הצעיר לכבות את השריפה שפרצה בתחנת הכוח הגרעינית בצ''רנוביל ויחד עם חבריו ליחידה מצא
עצמו מאושפז בביה"ח. בימים הבאים נמשכו החיים בעיר כרגיל - אפילו את הלחם לא טרחו להכניס לשקיות אטומות.
ממרפסת ביתה ראתה לודמילה את המפעל בוער ואת המסוקים מטילים שקי חול כדי לעצור את התפשטות האש. עבר עוד זמן יקר עד שהשלטונות החליטו על פינוי "זמני". ואסילי וחבריו חולצו לבי"ח במוסקבה ולודמילה באה בעקבותיו. עם חלוף הימים הלך מצב בעלה והחמיר ומאחר ולא דיווחה לאיש על הריונה, התירו להם הרופאים להתראות.
בהסתר הם מתחבקים ומתנשקים. ב 3 או ב 4 למאי ואסילי כבר לא מסוגל להתיישב. נטשה בתם היתה רק בת 5 ימים כאשר נפחה גם היא את נשמתה. שלוש שנים אחרי האירוע הטראומטי נולד ללודמילה אנטולי הקטן, האור של חייה.
בגבה לשיכוני המפונים 21 בניינים בקייב שבהם שוכנו פליטי פריפיאט וצ''רנוביל - עומדת האשה הכואבת ומשתפת אותנו בחייה.
יחד עם גונאר ברגדהל, במאי הסרט ומי שייסד וניהל עד לפני חודשיים את פסטיבל הסרטים בגטבורג, היא מגיעה לעיר הרפאים פריפיאט ומבקרת בדירתה לשעבר. "''קולה של לודמילה'' הוא סרט על אהבה, על הזיכרונות ועל נוכחותו התמידית של העבר בהווה... כיום יש לנו גם בשוודיה תחנות-כוח גרעיניות ואנחנו עושים כל מה שביכולתנו כדי לשכוח את האסון בצ''רנוביל" (ברגדהל).
רוסית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|