 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: ז'אק נולו , אוסיני אמבראק , מרים סרבה , לילה בלארבי , דליה עמרני |
הופעה ראשונה: צרפת 2001
משך הופעה: 85 דקות
|
|
|
|
טנג''יר, צפון אפריקה. דריס הוא צעיר יפה תואר שמכוניתו משרתת אותו כבית וכמשלח יד. כאשר עמה שוהה מחוץ לעיר, הוא מבלה בבית חברתו ואם לא, המושב הקדמי משמש אותו ללינה. על חוף הים, אתר הבילוי המועדף עליו, הוא פוגש את פואד, בעליו של בית קפה מט לנפול, אדם כסוף שער ואפור עיניים שהליכותיו המתבודדות מושכות את לבו של הצעיר.
כאשר הוא מרגיש קרוב מספיק לפואד, מציע לו דריס להפוך את הקפה למסעדה והמקום פורח. אבל הקשר החדש מתקשה ללבלב. דרכיו של פואד עם נשים, עם סמים, דעותיו על עצלנותם של המרוקאים וגישתו השתלטנית, תוקעות שוב ושוב מקלות בגלגלי הידידות המשונה הזו. ליבו של ''קפה על החוף'' הוא במערכת היחסים הגברית הזו שבין שתי נקודותיה מתקשה לעבור קו ישר. בנואה גראפן מצליח לתאר ברגישות ובעדינות את התלות, לעיתים אפילו בדל התשוקה, שמפתח הצעיר חסר השורשים כלפי דמות האב הלעגנית שבה בחר. הציניות וההסתגרות של פואד, יכולתו, עדיין, למשוך את מבטי הצעירות, וכל הבוז השקט שנודף ממנו, מעצימים את האינטנסיביות הרגשית של היחסים הללו. גיבורה נוספת בסיפור היא מרוקו, ולא רק בשל תרומת קשת צבעיה להעשרת האווירה. במקביל ליחסים הגבריים המשונים המתהווים כאן, מנוסחת גם אמירה מסוימת על הקשר שבין צפון אפריקה לאירופה.
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|